פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
דנ"א
9809/01
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
ה
עותרים:
עזבון המנוח אדיב אליאס בשארה ז"ל ואח'
נגד
המשיבים
:
1. עזבון המנוח עווד מחמוד האדי ז"ל ועוד 17 אחרים
2. עזבון המנוח פואד אליאס
עודה בשארה ע"י
יורשיו
3. רשם המקרקעין - נצרת
עילית
בשם
העותרים: עו"ד מ' ח'ורי
עתירה
לקיום דיון נוסף
החלטה
עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק-הדין שניתן בע"א 1533/00 עזבון המנוח אדיב בשארה ז"ל ואח' נ' עזבון המנוח עווד האדי ז"ל ואח' .
פסק-הדין הוא קצר-שורות והרי הוא במלואו:
אנו סבורים שהשופט המלומד שגה כאשר סבר שבמקרה של טענת זיוף, נטל השכנוע חל על הטוען זיוף; אך במקרה דנן (ובהעדר ראיות של מומחים) יכול היה בית המשפט לערוך השוואה בין החתימות על המסמך הרלבנטי והחתימות ה"מוכרים" על מסמך אחר, שללא ספק היו אמיתיות.
השופט המלומד הסתמך ככל הנראה על ידיעתו האישית בדבר קיומו של נוהג בשנת 1944 במגזר הרלבנטי שלפיו כאשר אחד מבני משפחה קרובה לו שמקרקעין רשומים על שמו נוסע מעבר למדינות הים, חזקה על בני משפחתו הקרובה שהם רשאים לערוך במקרקעין עסקאות בשמו; ספק בעינינו אם יכול היה השופט המלומד - בהעדר ראייה - להניח קיומה של שליחות בין המנוח לבין בני משפחתו. עם זאת הביאו בעלי הדין לפני בית המשפט המחוזי ראיות, זה בכה וזה בכה, כדי לנסות לשכנעו בחולשת טיעוני יריביהם, ואכן הראיות אינן חד משמעיות; אך לאחר ששקלנו בדבר הגענו לכלל מסקנה שהשופט המלומד יכול היה - בהיבט כולל - לקבוע שגירסת המשיבים עדיפה עליו מגירסת המערערים.
בנסיבות אלה אנו דוחים את הערעור.
המערערים ישלמו למשיבים מס' 19-1 ביחד שכר טרחת עו"ד 10,000.- ש"ח.
העותרים מבקשים כי ייערך דיון נוסף בהלכות שנפסקו בפסק-דין זה, שלדבריהם "נפסקו, הובלעו, הוטמעו ואושרו בו הלכות סותרות להלכות קודמות, ונפלו בו טעויות יסודיות בולטות ומכריעות." תמהני אם דברים אלה מסיבים העותרים על פסק-הדין שהבאנוהו במלואו לעיל, או שמא נתבלבלו להם לעותרים היוצרות ומכַוונים הם דבריהם לפסק-דין אחר שלא ידעתי מהו. אכן, גם בתקיפת פסק-דין - ותקיפת פסק-דין מעשה לגיטימי הוא לכל הדיעות - ראוי לו לעורך-דין שלא ייסחף ושלא ייגרף בלשונו.
שלושים עמודים מחזיקה העתירה. באי-כוח העותרים מלאים טענות כרימון, ובשורה ארוכה של סוגיות משפטיות שלא מצאתי בעניינן כל הלכה שהיא בפסק-דינו של בית-המשפט.
אמירה אחת בלבד בפסק-הדין מתקרבת להיותה הלכה - מתקרבת ולא יותר מכך - והוא, באמור בית-המשפט כי שופט בית-משפט קמא "שגה כאשר סבר שבמקרה של טענת זיוף נטל השכנוע חל על הטוען זיוף". אלא שלא זו בלבד שאמירה זו אמירת-אגב היא; וכי באומרו דברים שאמר לא חידש בית-המשפט דבר (ראו, למשל: ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סלאח , פ"ד נ(1)499, 507; ע"א 236/84 מנהל עיזבון המנוחה הלה יפה ז"ל נ' שוורץ , פ"ד מה(5) 13, 31 (מפי השופט שלמה לוין)); אלא שדווקא בנושא זה אין העותרים תוקפים את פסק-הדין; ולא בכדי, שהרי אמירת בית-המשפט מדברת לזכותם.
לא מצאתי כי בפסק-הדין נושא הדין נקבעה כל הלכה, לא-כל-שכן שלא נקבעה הלכה המצדיקה עריכת דיון נוסף בה.
העתירה נדחית.
היום, כ"ו בטבת תשס"ב (10.1.2002).
ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור
01098090. G01
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il