פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 1533/00 עזבון המנוח אדיב בשארה ז"ל נ. עזבון המנוח עווד האדי ז"ל

ניתן ביום

בקצרה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון קבע כי נטל השכנוע בטענת זיוף אינו חל על הטוען זיוף באופן שנקבע בבית המשפט המחוזי, וכי ניתן לערוך השוואת חתימות בהעדר מומחים. לגבי שליחות בין המנוח לבני משפחתו קבע כי ספק אם ניתן להניחה בהעדר ראיה, אך לאחר שקילת הראיות רשאי היה בית המשפט המחוזי לקבוע שגרסת המשיבים עדיפה. הערעור נדחה.

העובדות

המנוח רשם מקרקעין על שמו ונסע מעבר לים. בני משפחתו ערכו עסקאות במקרקעין בשמו, והצדדים חלוקים בשאלת התוקף והשליחות. הראיות לא היו חד משמעיות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם במקרה של טענת זיוף חל נטל השכנוע על הטוען לזיוף?
  2. 2.האם רשאי בית המשפט להניח קיומה של שליחות בין המנוח לבני משפחתו ללא ראיה?
  3. 3.האם יכול בית המשפט המחוזי לקבוע כי גרסת המשיבים עדיפה על גרסת המערערים בהיבט כולל?

הלכות

  1. 1

    השופט המלומד שגה כאשר סבר שבמקרה של טענת זיוף נטל השכנוע חל על הטוען זיוף

    ״אנו סבורים שהשופט המלומד שגה כאשר סבר שבמקרה של טענת זיוף, נטל השכנוע חל על הטוען זיוף״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    ספק אם ניתן להניח קיומה של שליחות בהעדר ראייה, אף שהביאו בעלי הדין ראיות ובית המשפט יכול היה לקבוע את גרסת המשיבים עדיפה

    ״ספק בעינינו אם יכול היה השופט המלומד - בהעדר ראייה - להניח קיומה של שליחות בין המנוח לבין בני משפחתו״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • נטל השכנוע
  • טענת זיוף
  • שליחות
  • ראיות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

לערעורים אזרחיים

ע"א

1533/00

בפני:

כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד השופט י' אנגלרד

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

המערערים

:

1.

עזבון המנוח אדיב בשארה ז"ל

2.

אלמא בשארה

3.

אלימאס בשארה

4.

עזבון המנוח פדול בשארה

5.

בהג'את בשארה

6.

האני בשארה

7.

סועאד סלים

8.

נקולא בשארה

9.

עזבון המנוחה נג'מה סאבא

10.

עזבון המנוחה דורה אליאס בשארה

נגד

המשיבים

:

1.

עזבון המנוח עווד האדי ז"ל

2.

מוחמד האדיה

3.

פלאח האדיה

4.

עזבון המנוח סובחי האדיה

5.

זוהיר האדיה

6.

עומר האדיה

7.

עאמר האדיה

8.

סמיר האדיה

9.

סאמר האדיה

10.

סמירה האדיה

11.

אמירה האדיה

12.

עזבון המנוח בהג'את האדיה

13.

מרוות האדיה

14.

אמאל האדיה

15.

סובחי האדיה

16.

רודינה האדיה

17.

שירין האדיה

18.

פארס האדיה

19.

עזבון המנוח פואד בשארה

20.

רשם המקרקעין - נצרת עילית

ערעור

על פסק דינו של בית המשפט

המחוזי

בנצרת מיום 17.1.00 בת"א

359/95

שניתן על ידי כבוד השופט

ס'

ג'ראח

תאריך הישיבה:

ו' תשרי תשס"ב

(23.9.2001)

בשם

המערערים

:

עו"ד סארג'י עסאם

בשם

המשיבים

19-1:

עו"ד גרייב סלים

בשם

המשיב 20: אין הופעה

פסק-דין

אנו סבורים שהשופט המלומד שגה כאשר סבר שבמקרה של טענת זיוף, נטל השכנוע חל על הטוען זיוף; אך במקרה דנן (ובהעדר ראיות של מומחים) יכול היה בית המשפט לערוך השוואה בין החתימות על המסמך הרלבנטי והחתימות ה"מוכרים" על מסמך אחר, שללא ספק היו אמיתיות.

השופט המלומד הסתמך ככל הנראה על ידיעתו האישית בדבר קיומו של נוהג בשנת 1944 במגזר הרלבנטי שלפיו כאשר אחד מבני משפחה קרובה לו שמקרקעין רשומים על שמו נוסע מעבר למדינות הים, חזקה על בני משפחתו הקרובה שהם רשאים לערוך במקרקעין עסקאות בשמו; ספק בעינינו אם יכול היה השופט המלומד - בהעדר ראייה - להניח קיומה של שליחות בין המנוח לבין בני משפחתו. עם זאת הביאו בעלי הדין לפני בית המשפט המחוזי ראיות, זה בכה וזה בכה, כדי לנסות לשכנעו בחולשת טיעוני יריביהם, ואכן הראיות אינן חד משמעיות; אך לאחר ששקלנו בדבר הגענו לכלל מסקנה שהשופט המלומד יכול היה - בהיבט כולל - לקבוע שגירסת המשיבים עדיפה עליו מגירסת המערערים.

בנסיבות אלה אנו דוחים את הערעור.

המערערים ישלמו למשיבים מס' 19-1 ביחד שכר טרחת עו"ד 10,000.- ש"ח.

ניתן היום, ו' תשרי תשס"ב (23.9.2001).

המשנה לנשיא ש

ו פ ט ש ו פ ט ת

העתק

מתאים למקור 00015330.

B02

נוסח

זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו

בקובץ

פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

בבית

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

  • בש"א 7798/01עזבון המנוח אדיב אליאס בשארה נ. עזבון המנוח עוד מחמוד האדי והחלטה
  • דנ"א 9809/01עזבון המנוח אדיב אליאס בשארה ז"ל נ. עזבון המנוח עווד מחמוד ההחלטה

הלכות

  1. 1השופט המלומד שגה כאשר סבר שבמקרה של טענת זיוף נטל השכנוע חל על הטוען זיוף
  2. 2ספק אם ניתן להניח קיומה של שליחות בהעדר ראייה, אף שהביאו בעלי הדין ראיות ובית המשפט יכול היה לקבוע את גרסת המשיבים עדיפה