פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"א 998/04
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המערערת:
יפה פרץ ואח'
נ ג ד
המשיבים:
1. פרץ בוני
הנגב אחים פרץ בע"מ
2. משה פרץ
עתירה לקיום דיון נוסף על פסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"א
10225/02 שניתן על-ידי כב' השופטים: א' מצא, ד' דורנר ו-י' טירקל
החלטה
עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"א 10225/02 יפה פרץ נ' פרץ בוני הנגב אחים פרץ בע"מ (טרם פורסם).
2.קראתי את פסק דינו של בית-המשפט העליון נושא העתירה ולא מצאתי כי נפסקה בו הלכה משפטית הראויה כי יקויים בה דיון נוסף. עיקר טענות העותרים נסוב על כי בית-המשפט שלערעור סירב לקבל כראיה חדשה חוות-דעת מומחה התומכת בעמדתם. אלא שעיון בפסק-הדין מגלה כי בית-המשפט דחה את הבקשה משום שהעותרים לא נימקו - לא בבית-המשפט המחוזי ולא בבית-המשפט העליון - מה טעם לא הגישו את חוות הדעת במועד שנקבע לכך בהחלטותיו של בית-המשפט המחוזי. נביא דברים בשם אומרם, והם בסעיף 4 לפסק דינו של השופט טירקל:
במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי ביקשו המערערים [העותרים לפנינו] להגיש "תגובה לחוות הדעת הכלכלית" שהגישו המשיבים "מלווה בראיות בכתב", בלי לפרט את הראיות שברצונם להגיש. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 6.1.02, דחה את הבקשה בציינו כי על המערערים להגיש בקשה מנומקת שבה יפרטו את הראיות שברצונם להגיש וכן יסבירו "מדוע ראיות אלה לא באו לידי ביטוי בכל החומר שהוגש עד היום". בקשה כזאת לא הגישו המערערים. בבקשה שהגישו ביום 13.7.03 בגדר הערעור וכן במהלך הדיון בערעור בקשו המערערים להגיש את חוות דעתו של המומחה הכלכלי, פרופ' ברנע, שאליה, ככל הנראה, התכוונו בבקשתם בבית המשפט המחוזי להגיש "תגובה לחוות הדעת הכלכלית". על בקשתם זאת גם חזרו ב"הודעה מטעם המערערים" וב"השלמות בעל פה" שהגישו ביום 7.1.04 אחרי הדיון בערעור. גם בבקשות אלה לא ניתן הסבר מדוע לא נתבקשה הגשת חוות הדעת כבר במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי כפי שהורה בית המשפט המחוזי. במצב דברים זה ומשלא נתקיימו התנאים הדרושים להגשתה של חוות הדעת כראיה נוספת בערעור, לפי תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 דין הבקשה להידחות (ראו, בין היתר, ע"א 1912/93 הנ"ל, בעמ' 133 והאסמכתאות שם; זוסמן , בעמ' 847 – 855).
3.עיון בדברי בית-המשפט מעלה בבירור כי החלטתו שלא לקבל את הראיה החדשה בשלב הערעור הסבה עצמה על נסיבות העניין. בית-המשפט לא ביקש לקבוע בה הלכה אף לא ביקש לחרוג מהלכות קודמות שעניינן הגשת ראיות בשלב הערעור. החלטתו היתה כפי שהיתה משום שהעותרים לא הסבירו לבית-המשפט את שנדרש הסבר; ומשידענו כי העותרים לא פעלו כפי שנדרשו לפעול, אין להם להלין אלא על עצמם בלבד. מכל מקום, עניין זה עניינם האישי של העותרים הוא; אין בו, כאמור, הלכה משפטית כללית המצדיקה קיומו של דיון נוסף.
העתירה נדחית.
היום, ט"ו באדר תשס"ד (8.3.04).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
04009980_G02.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il