פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנג"ץ
1364/20
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
המבקשת:
תמר ביטאן
נ ג ד
המשיבים:
1. ראש מינהל רפואה במשרד הבריאות
2. משרד הבריאות
3. ד"ר יצחק ברדה
בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (השופטים
ד'
ברק-ארז
,
י' אלרון וע' גרוסקופף
) בבג"ץ 8247/19 מיום 6.2.2020
בשם המבקשת:
בעצמה
החלטה
עתירה להורות על דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (השופטים ד'
ברק-ארז , י' אלרון וע' גרוסקופף ) בבג"ץ 8247/19 מיום 6.2.2020 אשר דחה את עתירת המבקשת להורות, בין היתר, על ביטול סעיף 3 לחוזר מינהל הרפואה 17/2012 שעניינו לידות בית (להלן: החוזר ).
1.
המבקשת בהריון עם ילדה השלישי אותו היא מבקשת ללדת בלידת בית. בעבר ילדה המבקשת פעמיים - בפעם הראשונה בשנת 2014 בניתוח קיסרי בבית החולים ובפעם השנייה בשנת 2017 בלידת בית. על פי סעיף 3.4 לחוזר, מכיוון שלידתה הראשונה של המבקשת נעשתה בניתוח קיסרי נאסר על רופא או מיילדת לסייע לה או לקבל אותה ללידת בית. לאחר שפניותיה למשרד הבריאות נענו בשלילה, עתרה המבקשת לבית משפט זה יחד עם ד"ר יצחק ברדה, רופא נשים שסבר כי ניתן ליילד אותה בלידת בית. השניים העלו שורה של טענות עקרוניות נגד החוזר וכן טענות פרטניות לפיהן יש לאפשר למבקשת ללדת בלידת בית.
2.
בית המשפט העליון דחה את העתירה וקבע, בין היתר, כי חוות הדעת הרפואית שהמציאה המבקשת אינה מבססת תשתית עובדתית המעידה כי על אף הוראות סעיף 3 לחוזר ניתן ליילד אותה בלידת בית. בית המשפט ציין בהקשר זה כי חוות הדעת שהגיש ד"ר ברדה היא כללית בעיקרה וחסרה נתונים רבים הרלוונטיים לנסיבותיה הספציפיות של המבקשת כגון רשומה רפואית בעניינה, נתונים בדבר מעקב ההריון הנוכחי ועוד. בית המשפט הוסיף כי קושי נוסף הטמון בקבלת חוות הדעת של ד"ר ברדה נובע מכך שהוא אחד העותרים וכן נוכח עברו המשמעתי שאותו נמנע מלציין בעתירה. בית המשפט דחה, אפוא, את העתירה ללא צו להוצאות ואיחל למבקשת לידה קלה ובטוחה.
המבקשת, שאינה מיוצגת, עותרת לקיים דיון נוסף בפסק הדין. היא שבה על טענותיה העקרוניות ומבקשת, בין היתר, לבטל את סעיף 3 לחוזר.
3.
דין הבקשה להידחות. סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע תנאי בסיסי לקיומו של דיון נוסף והוא שפסק הדין קובע הלכה. עיון בפסק הדין מושא הבקשה מלמד כי לא נפסקה בו כל הלכה. בית המשפט הדגיש בהקשר זה כי אמנם הטענות העקרוניות שמעלה המבקשת טרם הוכרעו בצורה ברורה ומפורשת לגופו של עניין, אך הוסיף כי עתירתה של המבקשת אינה האכסניה הנכונה להכריע בהן. אכן, פסק הדין מושא הבקשה נסמך על התשתית העובדתית הקונקרטית הנוגעת למבקשת ובצדק נקבע בו כי אין בתשתית זו כדי להקים בסיס מספיק לקביעה כי עניינה ייחשב חריג לסעיף 3 לחוזר. לפיכך, ומשאין בפסק הדין קביעות עקרוניות, לא כל שכן הלכה ברורה ומפורשת, אין מתקיימים התנאים לקיום דיון נוסף בו (ראו והשוו: דנג"ץ 4325/19 שגב נ' ראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות (2.9.2019)).
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ח' באדר התש"ף (4.3.2020).
ה נ
ש י א ה