דנג"ץ 4258/09 ציונה כהן נ. מינהל מקרקעי ישראל

לפניי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (השופטים א' פרוקצ'יה , ס' ג'ובראן ו י' דנציגר ) בבג"ץ 3176/09 כהן נ' מנהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם), שניתן ביום 4.5.09. בפסק-הדין נשוא העתירה נדחתה על הסף עתירת העותרת לבטל את פסק-דינו של בית משפט השלום ברחובות מיום 6.3.08 (השופט ה' פיינשטיין ), בו נתקבלה תביעת המשיב לפינוי נכס ולסילוק ידה של העותרת ממנו.

1.

העותרת ירשה מסבתה זכות לדיירות מוגנת בדירה שבמקרקעי ישראל. המשיב הגיש לבית משפט השלום ברחובות תביעה לסילוק ידה של העותרת מהדירה ומחצר סמוכה, בטענה שהעותרת פלשה לחצר בלא זכות בה, וכי נטשה את הדירה וכבר אינה מתגוררת בה. העותרת טענה לזכויות בחצר והכחישה את טענת הנטישה, וכן הגישה תביעה שכנגד, בה תבעה רישום זכויות בעלות בדירה ובחצר על שמה וכן פיצויים בגין הפרת חוזה. ביום 6.3.08 ניתן פסק-דינו של בית משפט השלום ברחובות (השופט ה' פיינשטיין ), בו קיבל בית המשפט את תביעת המשיב והורה על פינויה של העותרת מהנכס. כן נקבע כי אין לעותרת זכויות כלשהן בחצר, וכי נטשה את הדירה. התביעה שהגישה העותרת נדחתה הן לגופה והן מהטעם שהכרעה בסוגיית הבעלות אינה בסמכותו של בית משפט השלום. על פסק-דינו של בית משפט השלום ברחובות הגישה העותרת ערעור לבית המשפט המחוזי במחוז המרכז. ביום 5.1.09 דחה בית המשפט המחוזי (השופטים א' ש' שילה , מ' נד"ב , ו א' דודקביץ ) את הערעור, בציינו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק-דינו של בית משפט השלום, אשר תומכים במסקנות אליהן הגיע.

2.

על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הגישה העותרת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. ביום 24.2.09 דחה בית המשפט (השופט א' רובינשטיין ) את הבקשה, בקובעו כי אינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית אשר יש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. זאת, על אחת כמה וכמה כאשר עניינה של הבקשה בממצאי עובדה שיסודם בהערכת מהימנות של הערכאה הדיונית. העותרת לא השלימה עם החלטת בית המשפט העליון לדחות את בקשתה לרשות ערעור, והגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו. ביום 23.3.09 דחה בית המשפט העליון (השופט א' רובינשטיין ) גם את בקשת העותרת לעיון חוזר, בקובעו כי אין עילה לשנות מהחלטתו הקודמת, וזאת לאחר שבחן בפעם השנייה את טענותיה של העותרת לגופן. זמן קצר לאחר מכן הגישה העותרת עתירה לבית המשפט העליון, בה ביקשה מבית המשפט הוצאת צו אשר ימנע את פינויה מהדירה. ביום 4.5.09 ניתן פסק-הדין בעתירה, בו נקבע כי דין העתירה להידחות על הסף, בהתאם להלכה לפיה בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות הניתנות בהליכים אזרחיים בערכאות שיפוטיות מוסמכות, ובכלל זה פסקי דינו והחלטותיו של בית המשפט העליון. כנגד פסק-דין זה הוגשה העתירה לדיון נוסף שלפניי, בה חזרה העותרת על הטענות אותן העלתה בהליכים הקודמים אשר התקיימו בעניינה. בין היתר, נטען בעתירה לדיון נוסף כי המשיב פעל בעניינה של העותרת שלא בתום לב, וכי לא נבחנו טענותיה המפריכות את קביעת בית משפט השלום כי נטשה את הדירה.

3.

דין העתירה לדיון נוסף להידחות. בפסק הדין נשוא העתירה לא נקבעה הלכה כלשהי, לא כל שכן הלכה חדשה או קשה המצדיקה את קיום ההליך הנדיר והמיוחד של דיון נוסף. פסק הדין מושתת, בעיקרו, על כך שאין בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות הניתנות בהליכים אזרחיים בערכאות השיפוטיות של בתי משפט על פי חוק-יסוד: השפיטה. על אחת כמה וכמה שאין הוא דן כערכאת ביקורת על החלטות בית המשפט העליון שלא ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו, בין היתר, בג"ץ 2398/02 רביד נ' בית המשפט העליון (לא פורסם, 22.4.2002); בג"ץ 4828/05 פלוני נ' כב' השופטת א' פרוקצ'יה (לא פורסם, 15.6.2005)). בענייננו, עניינה של העותרת נבחן בשלוש ערכאות שונות. בית משפט זה נדרש לו בשלוש החלטות שיפוטיות. מדובר במקרה פרטני, אשר נבחן על-ידי הערכאות המוסמכות, ואשר כעת אין כל עילה לדון בו פעם נוספת. בנסיבות אלה, אין פסק הדין נשוא העתירה מקיים את התנאים לקיום דיון נוסף הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

אשר על כן, העתירה לדיון נוסף נדחית.