דנג"ץ 5129/11 יגאל עמיר נ. שירות בתי הסוהר

1.

בפניי עתירה לעריכת קיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט ברע"ב 3469/11 יגאל עמיר נ' שרות בתי הסוהר (טרם פורסם, 23.6.2011), שניתן מפי המשנה לנשיאה א' ריבלין אליו הצטרפו השופטים א' חיות ו- ח' מלצר (להלן: פסק הדין ). בפסק הדין נדחו השגות העותר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא א' טל ), בה אושרה החזקתו של העותר בהפרדת יחיד בהתאם להוראת סעיף 19ה(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב – 1971 (להלן: הפקודה ).

2.

העותר נדון למאסר עולם ול-14 שנות מאסר נוספות במצטבר לאחר שהורשע ברצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, בפציעת מאבטחו ובעבירות נוספות. מאז החל מרצה את עונשו בשנת 1995, הוא מצוי בהפרדת יחיד, שמשכה מוארך מעת לעת בהחלטות בתי המשפט, מתוקף הסמכות הנתונה להם בסעיף 19ה(א) הנזכר לפקודה, הקובע כי:

" הפרדה בהוראת בית משפט

19ה. (א)(1) לא יוחזק אסיר בהפרדה בתא לבדו תקופה העולה על שישה חודשים, אלא אם כן הורה בית המשפט לעשות כן; הורה בית המשפט לעשות כן, יקבע את תקופת ההחזקה בהפרדה, ובלבד שלא תעלה על שישה חודשים;".

3.

בית משפט זה נדרש בעבר לסוגיית השמתו של העותר בהפרדת יחיד, ובפסק הדין שהתקבל ביום 7.12.2010 במסגרת ההליכים ברע"ב 8426/09, 2767/10, 8027/10 יגאל עמיר נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 7.12.2010) (להלן: ההליך הקודם ), נדחו בקשות רשות ערעור שהוגשו על-ידו נגד ההחלטה להמשיך ולהחזיקו בהפרדה. לצד זאת, ציין בית המשפט בפסק דינו בהליך הקודם, שניתן מפי השופטת מ' נאור (אליה הצטרפו בהסכמה השופטים א' חיות ו- נ' הנדל ), כי "ניתן, לדעתי, בשל חלוף הזמן לשקול בהארכה הבאה שמן הסתם תתבקש שהות קצרה של המבקש עם אסיר נוסף או עם מספר אסירים נוספים, כגון לצורך תפילה במניין, והכל תחת פיקוח...". פסק הדין סוכם בדבריה של השופטת נאור לפיהם: "אמרתי כי לדידי ניתן יהיה לשקול אפשרות כזו בעתיד, בלי לקבוע מסמרות בדבר... בית המשפט המחוזי אם וככל שיתבקש להאריך שוב את ההפרדה יבחן אפשרות זו של ריכוך תנאי ההפרדה או אפשרות דומה לה...".

4.

ואכן, לאחר פסק הדין בהליך הקודם הוגשה על-ידי שירות בתי הסוהר בקשה נוספת להמשיך ולהחזיק בעותר בהפרדת יחיד. גם בקשה זו הובאה לאישורו של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז, ונדונה על-ידי סגן הנשיא א' טל (עת"א 20598-12-10), אשר מצא לקבלה. במסגרת החלטתו נתן בית המשפט המחוזי דעתו, בין היתר, לדבריו של בית משפט זה במסגרת ההליך הקודם בציינו כי: "מהדברים האמורים בפסה"ד (ההליך הקודם - ד.ב.) עולה שמתן אפשרות למשיב (כאן העותר – ד.ב.) להימצא בחברת אסירים אחרים, כגון לצורך תפילה במניין, היא אחת משתי אפשרויות כאשר האפשרות האחרת היא מתן אפשרות למשיב להיות בחברתו של אסיר אחר לזמן מוגבל.... נכונותו זו של המבקש לעת הזו... לאפשר למשיב להיות בהפרדה זוגית או ללמוד פעם או פעמיים בשבוע במשך שעה עם אסיר אחר, מבטאת הקלה מידתית, שמתחשבת בכל השיקולים הרלוונטיים... אם המשיב היה מוכן לקבל הצעות אלה, ניתן היה לבחון הקלות נוספות בתנאי החזקתו, תוך מתן משקל ראוי לחלוף הזמן"... (פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בפסקה 25).

נגד החלטתו זו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור נשוא ההליך שלפניי (רע"ב 3469/11). במסגרת בקשת רשות הערעור נטען על-ידי העותר כי יש להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שכן היא עומדת בניגוד לפסק דינו של בית משפט זה בהליך הקודם, מפלה אותו לעומת אסירים מסוכנים אחרים ופוגעת בזכויותיו. בכלל זה ציין העותר כי בית המשפט המחוזי כלל לא עיין בחומר חסוי במסגרת ההליך ואף בשל כך יש להורות על ביטול החלטתו. בדונו בבקשת רשות הערעור נתן בית המשפט דעתו להשגות העותר, אך לא מצא שהן מצדיקות את ביטול ההחלטה, בקובעו כי הטעמים שעמדו ביסוד החלטתו של בית המשפט המחוזי עומדים בעינם. לצד זאת, עלה מפסק הדין כי העותר מסכים כיום להצעת המשיב לפיה ייפגש עם אסיר אחר לצרכי לימוד תורה בתדירות של אחת לשבועיים לפרק זמן של עד שעה, וכי אפשרות זו תמומש, כך שהקלה מסוימת בתנאי ההפרדה תתאפשר.

5.

לשיטת העותר, יש לערוך דיון נוסף בפסק הדין ממספר טעמים. ראשית , בשל כך שהוא עומד בניגוד להלכה בדבר השיקולים למתן רשות ערעור על החלטה להחזקת אסיר בהפרדת יחיד. לשיטת העותר, בפסק הדין נקבעה הלכה קשה המטילה רף מעבר גבוה לשם קבלת רשות ערעור בהחלטות מסוג זה. שנית , העותר סבור כי פסק הדין סותר את פסק הדין המקורי, בו – לשיטת העותר – הורה בית המשפט על מתן הקלה לעותר בתנאי ההפרדה. שלישית , לשיטת העותר פסק הדין אינו מתיישב עם הליכי הבירור המקובלים בנסיבות בהן נשענת עמדת המדינה בין היתר על חומר חסוי. זאת, נוכח העובדה כי בית המשפט המחוזי, ובית משפט זה, כלל לא עיינו בחומר חסוי במסגרת ההליך הנוכחי ונשענו על הכרעות קודמות בעניינו של העותר. כן נטען על-ידי העותר כי המדינה צרפה להליך בפני בית משפט זה פרפראזה בעניינו של העותר שלא הוצגה בפני בית המשפט המחוזי. רביעית , נטען כי בפסק הדין נקבעה הלכה קשה לפיה רגשות הציבור כלפי עבירה שביצע אסיר הינם עילה להחזקתו בהפרדה.

לשיטת שירות בתי הסוהר, אין העתירה מגלה עילה לעריכת דיון נוסף בפסק הדין, שכן לא נקבעה בו כל הלכה, ובוודאי לא הלכה המקיימת את הדרישות המוכרות בדין לקיומו של דיון נוסף. כן נטען על-ידי שירות בתי הסוהר כי דין העתירה להדחות אף על הסף שכן אין היא אקטואלית עוד – נוכח העובדה כי תקופת ההפרדה נשוא ההליך בבית המשפט המחוזי נסתיימה. לצד זאת, צוין כי שירות בתי הסוהר הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה חדשה להפרדה, שהדיון בה נדחה לבקשת העותר עד להכרעה בהליך שלפניי.

6.

דין העתירה להדחות. חרף ניסיונו של העותר לשוות לפסק הדין נופך עקרוני, לא מצאתי כי עלה בידו להצביע על כך שבפסק הדין נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד – 1984, המקימים עילה לעריכת דיון נוסף. כך, ובעיקר, לא עלה בידי העותר להניח את המסד הראשוני לעריכתו של דיון נוסף, ולהצביע על הלכה שנקבעה בפסק הדין. בכך אין תמה, שכן פסק דינו של בית המשפט, המאשר את החלטתו של בית המשפט המחוזי, נשען כולו על בחינה פרטנית של עניינו של העותר, ואינו קובע הלכה כלשהיא בהיבטים עליהם הצביע העותר. כמו כן, לא מצאתי אף לגופם של דברים כי פסק הדין והחלטת בית המשפט המחוזי עומדים בסתירה לאמירות בית המשפט בהליך הקודם (שהותירו מרחב שיקול דעת לרשות ולבית המשפט המחוזי בקביעת מנגנוני הקלה שונים), או כי יש בהם כדי לצמצם באופן כלשהוא את זכותו של העותר בהגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה. ככל שהדברים נוגעים לסוגיית העיון בחומר החסוי, הרי שטענות העותר במישור זה אינן נהירות לי די צורכן, נוכח העובדה כי מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה כי בא כוח העותר עצמו הוא אשר סרב לעיון בחומר, ולפיכך אין הוא יכול להישען על טיעון זה כדי להביא לביטול ההחלטה.

אמנם, ועל כך עמד בית המשפט עוד בהליך הקודם, תקופת ההפרדה בה נמצא העותר היא ממושכת, והנטל המוטל על המדינה בהוכחת נחיצותה הולך וגדל ככל שהיא מתארכת. עם זאת, וכפי שהודגש אף במסגרת פסק הדין בהליך הקודם, יש לזכור כי העותר אינו מבודד כליל מן החוץ – הוא מקיים פגישות התייחדות עם רעייתו פעם בחודש, ומקיים מדי יום שיחות עם קרובי משפחתו. הוא רשאי לראות טלוויזיה (אך בוחר לא לעשות כן), זכאי לעשות מנוי לעיתון, והיום כאמור הוא אף זכאי לפגוש אסיר אחר לצורך לימודי תורה פעם בשבועיים למשך שעה אחת. בית משפט זה בהרכב שלושה לא מצא כי קמה עילה להתערב בהחלטה על המשך החזקתו בהפרדת יחיד, ופסק דינו אינו מצדיק כאמור להורות על עריכת ההליך הנדיר והמיוחד של דיון נוסף.

7.

נוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית.