רע"ב 3469/11 יגאל עמיר נ. שירות בתי הסוהר

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

המבקש נידון למאסר עולם ול-14 שנות מאסר נוספות במצטבר לאחר שהורשע ברצח ראש-ממשלה, בפציעת מאבטחו ובעבירות נוספות. הוא מרצה את עונשו מאז מעצרו ביום 4.11.1995, בהפרדת יחיד, שמשכה מוארך מעת לעת בהחלטות בתי המשפט, וזאת מכוח הוראת סעיף 19ה(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש].

המבקש מלין על החלטת בית-המשפט המחוזי שבמסגרתה אושרה החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד למשך שישה חדשים נוספים. אלה עומדים לחלוף והמדינה הודיעתנו היום כי הוגשה בינתיים בקשה להארכה נוספת.

הבקשה לרשות ערעור מופנית כנגד החלטת בית-המשפט המחוזי להאריך את תקופת ההפרדה העומדת כאמור להסתיים. המבקש סבור כי החלטתו של בית-המשפט המחוזי נוגדת דברים שאמר בית-המשפט העליון, בדיון קודם; בית-המשפט, כך מציין המבקש, מצא כי "ניתן לשקול, בהארכה הבאה שהות קצרה של המבקש עם אסיר נוסף, או אנשים נוספים כגון לצורך תפילה במניין, והכול תחת פיקוח".

ההפרדה הזוגית המוצעת עתה על-ידי המדינה אינה מתיישבת, לדעת המבקש עם דברי בית-המשפט העליון שהורה, כך נטען, לשקול "אפשרות של ריכוך מעת לעת בדרך שאינה הפרדה זוגית כגון הוצאת המבקש לצורך תפילה".

המבקש סבור גם כי הוא מופלה לרעה לעומת אסירים מסוכנים אחרים ובהם אסירים ביטחוניים שאינם מצויים בהפרדה. גם החשש מפני פגיעה בשלום הציבור בדרך של הפצת רעיונות אסורים אין בו ממש, לדעתו, שכן הוא מדבר בטלפון ויכול להשמיע דבריו. גם החשש מפגיעה במבקש עצמו – פג תוקפו כך הוא מציין. המבקש מתנגד, להצעת המשיב כי ישהה בהפרדה זוגית בשל שהוא סבור שאין עילה לכך. הפרדה זוגית, לטעמו, קשה יותר מהפרדת יחיד.

2.

המשיב, שירות בתי הסוהר, חוזר על ההערכה כי קיימת סכנה לחיי המבקש, וזאת ממעשי נקם שעלולים לבצע בו אסירים אחרים על רקע נסיבות העבירה בה הורשע. המשיב מציין גם כי קיימת סכנה לביטחון המדינה מכך שהמבקש יפיץ את משנתו המסוכנת בבואו במגע עם אסירים אחרים. בעניין אחרון זה מסתמך המשיב על עמדת שירות הביטחון הכללי המעריך כי מתקיים סיכון מהוצאת המבקש מהפרדה וסיכון זה, נובע מהחשש בגין השפעתו של המבקש על אחרים לבצע פעילות אלימה ובלתי חוקית.

לעמדת המשיב, דרך המלך בדיון מסוג זה היא עיון בחומר הסודי. בית המשפט המחוזי נמנע מכך בטעות לדעת המשיב ובשל שהמדינה סברה בטעות כי יש צורך בהסכמת המבקש לכך. התוצאה אליה הגיע בית-המשפט היא מכל מקום נכונה – כך טוען המשיב, ואכן בית המשפט קמא העדיף שלא לעיין בחומר, חרף התנגדות המבקש, וזאת בטעות, וראוי שיעשה כך אם תובא להכרעתו בעתיד בקשה דומה. אשר לטענת האפליה, מציין המשיב כי תנאי המאסר של המבקש, בעניינים מסויימים, טובים משל אסירים אחרים, כך שבמכלול הדברים אין לדבר על אפליה. ההסדרים המוצעים עתה, טוען בא-כוח המשיב, הם מענה ראוי להערות בית המשפט העליון בדיון קודם.

3.

לאחר ששקלנו את הדברים באנו לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. הטעמים שעמדו ביסוד החלטת בית-המשפט המחוזי, כפי שפורטו על-ידי נציג המדינה, עומדים בעינם. כאמור, מאז הדיון האחרון בבית משפט זה הציע המשיב למבקש, לבד מן האפשרות שהוצעה כבר קודם לכן לקיום הפרדה זוגית, גם אפשרות של מפגש עם אסיר אחר לצרכי לימוד תורה בתדירות של אחת לשבועיים לפרק זמן של עד שעה. המבקש עצמו אינו מתנגד עתה לאפשרות זו והיא, לפיכך, תמומש. מעבר לכך, אין מקום להיעתר, לעת הזו, להשגות המערער.

הבקשה נדחית.