פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנג"ץ
5159/21
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
המבקשים:
1. ד"ר יופי תירוש
2. פרופ' אביעד קליינברג
3. פרופ' אורן יפתחאל
4. פרופ' אורנה קופרמן
5. פרופ' אנדראה ברגר
6. פרופ' דוד קרצמר
7. פרופ' דפנה יואל
8. פרופ' הנרייט דהאן כלב
9. פרופ' חנה הרצוג
10. פרופ' יצחק (יאני) נבו
11. פרופ' נתי ליניאל
12. פרופ' עודד נבון
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. הועדה לתכנון ותקצוב
3. שר החינוך
4. הכנסת
5. המועצה להשכלה גבוהה
5. הטכניון- מכון טכנולוגי לישראל
6. אוניברסיטת בר אילן
7. בצלאל- אקדמיה לאומנויות ועיצוב
בירושלים
8. האוניברסיטה העברית בירושלים
9. מכללת אקדמית הדסה ירושלים
10. המכללה האקדמית להנדסה ע"ש
סמי שמעון
11. עזריאלי- מכללה אקדמית להנדסה
ירושלים
12. המרכז האקדמי רופין
13. המכללה האקדמית צפת
14. המכללה האקדמית אשקלון
15. המכללה האקדמית תל אביב יפו
16. הקרייה האקדמית אונו
17. המכללה למנהל
18. מכללת לוינסקי
19. המכללה האקדמית בית ברל
20. מכללת בני ברק החרדית
21. מלכה נעמה ברזון
22. בית שלומית
23. דבורה לאה קסטל
24. חיה מושקא גולדברג
25. בית הספר העל יסודי לבנות
"בית חנה חב"ד ירושלים"
26. בית הספר העל יסודי לבנות
"בית חיה מושקא חב"ד ליובאויטש חיפה והקריות"
27. פורום קהלת
28. רבקה מזרחי
29. רינה זהבי
30. אביב משטרי
31. ועדת ראשי המוסדות הלא מתוקצבים
32. מרים בסל
33. יוסף חיימוב
34. יו"ר הות"ת, פרופ' יפה
זילברשץ
35. המכללה החרדית ירושלים
ידידי בית המשפט:
1. האגודה לזכויות האזרח בישראל
2. המרכז הרפורמי לדת ומדינה – התנועה
ליהדות מתקדמת בישראל
3. שדולת הנשים בישראל
4. מרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט
הבינלאומי בישראל
5. ארגון הסגל האקדמי הבכיר של
אוניברסיטת תל אביב
6. ארגון הסגל האקדמי הבכיר של
האוניברסיטה העברית
7. ארגון הסגל האקדמי הבכיר של
הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל
8. ארגון הסגל האקדמי הבכיר של
אוניברסיטת חיפה
9. ארגון הסגל האקדמי הבכיר של
אוניברסיטת בן גוריון בנגב
10. ארגון הסגל האקדמי הבכיר של מכון
ויצמן למדע
11. ארגון הסגל האקדמי הבכיר של
האוניברסיטה הפתוחה
12. צבי זקס
13. יהודה רוזגרטן
14. רפאל טפירו
15. יצחק בנזימן
16. דניאל רוזנבלום
17. עמותת קולך
18. מרכז צדק לנשים
19. דינה מונדרוביץ
20. ליאור גז
21. חיה גרודקה
22.מוריה סאמין
23. מוריה עקיבא
24. מיכל לרנר
25. אפריל בר אדון
26. הדר אהרוני
27. רבקה טרבלסי
28. עדינה בר שלום
29. ד"ר שפרה משלוב
30. ד"ר עינת רמון
31. ד"ר נעמי שחור
32. ד"ר שולמית בן שעיה
33. ד"ר חנה קטן
34. עו"ד נורית אילון הירש
35. שוברות שוויון, ע"ר
36. ארגון הסגל האקדמי הבכיר של
אוניברסיטת בר אילן
בקשה לדיון נוסף על
פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 8010/16, בבג"ץ 2240/17,
בבג"ץ 6500/17 ובבג"ץ 8683/17 מיום 12.7.2021 אשר ניתן על ידי כבוד
המשנה לנשיאה (בדימ')
ח' מלצר
, כבוד השופט (כתוארו אז)
נ' הנדל
וכבוד השופטים
ע' פוגלמן
,
ע' ברון
ו-
י' אלרון
בשם המבקשים:
עו"ד חגי קלעי
החלטה
זוהי בקשה להורות על קיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה מיום 12.7.2021 בבג"ץ 8010/16, בבג"ץ 2240/17, בבג"ץ 6500/17 ובבג"ץ 8683/17 (המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר , השופט (כתוארו אז) נ' הנדל והשופטים ע' פוגלמן , ע' ברון ו י' אלרון ) (להלן: פסק הדין ), שעסק בהחלטת המועצה להשכלה גבוהה (להלן: המל"ג ) במסגרתה הותוו כללים לקיום לימודים אקדמיים בהפרדה מגדרית.
1.
ארבע העתירות אשר צוינו לעיל – ובהן העתירה בבג"ץ 6500/17 (להלן: עתירת תירוש ), שהעותרים בה הם מגישי הבקשה שלפניי – ביקשו לתקוף היבטים שונים במתווה שפרסמה המועצה להשכלה גבוהה בעניין שילוב הציבור החרדי באקדמיה, וזאת במסגרת החלטה מס' 39/13 בדבר "הרחבת נגישות ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיה החרדית – מדיניות לחומש הבא" מיום 23.5.2017 (להלן:
החלטת המל"ג ). בין היתר, הועלו בעתירות טענות בדבר פגיעה בשוויון הכרוכה במסלולי הלימוד הנפרדים; פגיעה בזכויות סטודנטים המעוניינים בהפרדה מגדרית; וכן בדבר הגדרת המונח "חרדי" ששימש לתחימת קהל היעד של מסלולי הלימוד בהפרדה. הדיון בארבע העתירות אוחד בהחלטה מיום 20.1.2019, לאחר שניתנו בהן מספר צווים על תנאי (ראו החלטה מיום 22.2.2017 בבג"ץ 8010/16; החלטה מיום 15.1.2018 בבג"ץ 6500/17 ובבג"ץ 8683/17; והחלטה מיום 20.1.2019 בבג"ץ 2240/17).
2.
פסק הדין, אשר ניתן בהרכב מורחב של חמישה שופטים ( המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר , השופט (כתוארו אז) הנדל
והשופטים פוגלמן ,
ברון ו אלרון ) דחה את כלל העתירות "למעט ביחס למדיניות שלפיה מרצות מנועות מללמד במסלולי הלימוד לגברים", אשר נתקפה בעתירת תירוש, וביחס אליה נקבע פה אחד כי הצו על תנאי שניתן יהפוך למוחלט "כך שיתאפשר למרצות ללמד בכל מסגרת שהיא, ללא הפליה". העתירה בבג"ץ 8683/17 נדחתה פה אחד, ובנוגע ליתר העתירות נחלקו שופטי ההרכב: המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר , השופט (כתוארו אז) הנדל והשופט אלרון סברו כי יש לדחות את יתר הטענות שהועלו בעתירת תירוש, בעוד השופטים פוגלמן ו ברון סברו כי יש לעשות את הצו על תנאי שניתן בה למוחלט; ואילו העתירות בבג"ץ 8010/16 ובבג"ץ 2240/17 נדחו בדעת רוב של השופט (כתוארו אז) הנדל
והשופטים פוגלמן , ברון ו אלרון , כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר .
3.
המשנה לנשיאה (בדימ׳) מלצר סבר בחוות דעתו כי החלטת המל״ג ניתנה על בסיס הליך תקין, וכי כלל 9 לכללי המועצה להשכלה גבוהה (הכרה במוסדות), התשכ"ד-1964 (להלן: כללי המל"ג ) מהווה מקור סמכות מספק למדיניות שבמוקד העתירות. זאת, כך נקבע, בפרט מכיוון שאיסור ההפליה המעוגן בכלל 9 נתון לפרשנות רחבה על רקע הוראותיו של חוק זכויות הסטודנט, התשס"ז-2007 (להלן: חוק זכויות הסטודנט ; ראו פסקה 51 לחוות דעתו). המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר הוסיף וקבע כי בכפוף לשמירה על איסור ההפרדה המגדרית במקומות ציבוריים – לא הוכחה "פגיעה משמעותית" בזכותם לשוויון של סטודנטים וסטודנטיות (פסקאות 59 ו-68 לחוות דעתו). אולם, לגישתו המצב שונה באשר למרצות שמוסדות לימודים מונעים בעדן מללמד בחלק ממסלולי הלימוד, אך בשל מגדרן, שכן מדובר בהבחנה שאיננה רלוונטית לצרכי לימוד והוראה (פסקה 69 לחוות דעתו). המשנה לנשיאה (בדימ׳) מלצר מצא כי ההפרדה בכיתות הלימוד צולחת את מבני מבחני פסקת ההגבלה, ואילו המדיניות לפיה נשים לא יוכלו ללמד בכיתות הגברים, באופן גורף, איננה עומדת במבחן האמצעי שפגיעתו פחותה ועל כן אין לקבלה. עוד קבע המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר כי על המל"ג לבחון אמצעים שפגיעתם פחותה בכל הנוגע למדיניות שלפיה מרצות לא מלמדות בכיתות הגברים – לרבות בחינת האפשרות לקבוע שקורסי בחירה במסלולים הנפרדים יועברו על ידי מרצות (פסקה 111 לחוות דעתו).
השופט (כתוארו אז) הנדל והשופט אלרון סברו אף הם כי יש לאפשר את קיומם של מסלולי הלימוד בהפרדה מגדרית, וכן כי אין להפלות נשים כמרצות במוסדות להשכלה גבוהה – אך חלקו על חלק מקביעותיו של המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר . כך, השופט אלרון סבר כי המקור לסמכותה של המל"ג בהקשר נושא העתירות הוא סעיף 4(ב) לחוק זכויות הסטודנט (פסקה 18 לחוות דעתו); והשופט (כתוארו אז) הנדל סבר כי השאלה המרכזית שבה יש להכריע עוסקת בשיקול דעתה המנהלי של המל"ג בבואה להכיר או שלא להכיר במוסד מסוים, שאותו עליה להפעיל תוך היעזרות בדין הכללי, לרבות חוק זכויות הסטודנט (פסקה 4 לחוות דעתו). לצד זאת, השופט אלרון קבע כי המל"ג אינה רשאית לשקול אם לאפשר למרצות ללמד בקורסי בחירה בלבד (פסקה 27 לחוות דעתו), בעוד השופט (כתוארו אז) הנדל קבע כי אין מקום להכריע בנושא (פסקה 13 לחוות דעתו). השופטים פוגלמן ו ברון , מצדם, סברו כי החלטת המל"ג ניתנה בחוסר סמכות ועל כן דינה בטלות, והשופטת ברון הוסיפה וקבעה כי מדיניות המל"ג כרוכה בפגיעה בלתי-מידתית בעקרון השוויון ובכבודן של נשים באשר הן.
מכאן הבקשה לדיון נוסף שלפניי.
4.
המבקשים מבססים את בקשתם לדיון נוסף על ארבעה אדנים. ראשית, לשיטתם נקבעה בו הלכה חדשה "על דעתם של שניים מבין שלושת שופטי הרוב", אשר נוגדת מושכלות יסוד בתחום המשפט המנהלי, ולפיה רשויות מנהליות עשויות לשאוב את סמכותן מחקיקה אזרחית, גם במקרים בהם הפעולה כרוכה בפגיעה בזכויות אדם. שנית, נטען כי פסק הדין והתוצאה האופרטיבית שנקבעה בו אינם בהירים, בין היתר, בהיותם מבוססים על הנחות יסוד שגויות. כך, למשל, המבקשים טוענים כי פסק הדין מניח שקיימת הסכמה מצד רשויות המדינה לכך שההפרדה אינה מתקיימת במרחבים הציבוריים אלא מתוחמת לכיתות הלימוד בלבד, בעוד שהסכמה כאמור לא ניתנה. שלישית, המבקשים טוענים כי העמדות השונות שהביעו המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר , השופט (כתוארו אז) הנדל והשופט אלרון בפסק הדין בסוגיית ההתחשבות במגדר של מרצות בעת שיבוצן לקורסים, פותחות פתח לשקילת מגדר כקריטריון לקבלה ולשיבוץ במקום עבודה גם כשאין מדובר בשיקול רלוונטי. רביעית, המבקשים מלינים על כך שהסעד שנקבע בפסק הדין שונה, לטענתם, מזה שצוין בצו על תנאי.
5.
לאחר שבחנתי את הבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי לקבל את עמדת המשיבים.
פסק הדין נושא הבקשה ניתן, כאמור, על ידי הרכב מורחב של חמישה שופטים. סעיף 18
לחוק-יסוד: השפיטה קובע "עניין שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה , ניתן לקיים בו דיון נוסף בבית המשפט העליון בחמישה או יותר [...]". לשון דומה נוקט סעיף 30 ל חוק בתי המשפט
[נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ). אמנם, בפסיקה הובעה עמדה שאינה נקיה מספקות ולפיה ניתן לקיים דיון נוסף בפסק דין שניתן בהרכב מורחב ( בש"א 1481/96 נחמני נ' נחמני , פ"ד מט(5) 598 (1996); ראו גם יגאל מרזל ״סעיף 18 לחוק-יסוד: השפיטה - ׳דיון נוסף' בדיון הנוסף״ ספר דורית ביניש 181, 219-215 (2018); והשוו: בש״א 834/14 פלונית נ׳ פלוני (22.4.2014)). אולם, גם לפי גישה מרחיבה זו, דיון נוסף בפסק דין שניתן בהרכב מורחב יתקיים רק במקרים "חריגים שבחריגים" (דנ"מ 3201/20 גיוין נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חדרה , פסקה 3 (23.07.2020); דנ"א 217/17 פלונית נ' פלונית , פסקאות 10-9 (2.4.2017)). ענייננו אינו נמנה עם אותם מקרים "חריגים שבחריגים".
6.
אשר על כן , הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ד בתשרי התשפ"ב (30.9.2021).
ה נ
ש י א ה