פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנג"ץ
5534/17
לפני:
כבוד הנשיאה מ' נאור
המבקש:
אורן אליהו
נ ג ד
המשיבים:
1.
בית הדין הארצי לעבודה בירושלים
2. המוסד לביטוח לאומי
3. היועץ המשפטי לממשלה
בקשה לדיון נוסף
בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 5826/14 שניתן ביום 22.6.2017 על ידי
כבוד השופט
י'
דנציגר
,
כבוד השופט (בדימוס)
צ' זילברטל
וכבוד השופטת
ע' ברון
בשם המבקש: עו"ד
ניר גנאינסקי
החלטה
לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 5826/14 אליהו נ' בית הדין הארצי לעבודה
(22.6.2017) (להלן: פסק הדין ), בו נדחתה עתירתו של המבקש פה אחד (מפי השופטת ע' ברון ובהסכמת השופט י' דנציגר והשופט (בדימ') צ' זילברטל ).
ההליך בקליפת אגוז
1.
עובדות המקרה הובאו בהרחבה בפסק הדין מושא הבקשה, ולכן אסתפק בתמציתן. במסגרת דיון בערר המבקש על שיעור הנכות שנקבע לו, הורתה הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) של המוסד לביטוח לאומי (להלן: הוועדה ) על עריכת מעקב סמוי אחר המבקש. לאחר שעיינה בצילומים, ונתנה למבקש הזדמנות להתייחס אליהם, דחתה הוועדה את עררו של המבקש. ערעור המבקש כנגד החלטה זו לבית הדין האזורי לעבודה התקבל. המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) הגיש מצדו בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, שהתקבלה וכך גם הערעור לגופו.
2.
ביסוד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מונחת קביעתו כי הסמכות הנתונה לוועדה מכוח תקנה 30(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות ) לדרוש מהמל"ל "לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות" משתרעת, על פי פרשנותה, גם על ביצוע מעקב סמוי. סמכות זו, כך נקבע, צריך שתופעל ככל סמכות מינהלית – משיקולים ענייניים בלבד, בסבירות ובמידתיות. המבקש לא השלים עם תוצאת ההליך ועתר לבית משפט זה.
3.
עתירתו של המבקש נדחתה, כאמור, פה אחד. לאחר עיון בעמדות הצדדים, ובעמדת היועץ המשפטי לממשלה שבית המשפט ראה לנכון לקבל את עמדתו, פסק בית המשפט כי "אין כל עילה להתערבותנו בפסק דינו של בית הדין הארצי" (פסקה 12 לפסק הדין). בית המשפט קבע כי לא נפל פגם בפרשנות שנתן בית הדין הארצי לעבודה לתקנות, לפיה ה"חקירה", שבסמכות הוועדה להורות למל"ל לבצע, כוללת גם מעקב סמוי – הכלול ברגיל בסמכויות החקירה הנתונות למל"ל בדין (ראו: שם, בפסקה 15). עוד ציין בית המשפט כי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה עולה בקנה אחד עם ההלכה הנוהגת בבתי הדין לעבודה ביחס לתקנות, שנקבעה בשים לב לפסיקתו של בית משפט זה (ראו: שם, בפסקה 16).
מכאן הבקשה שלפניי.
4.
טענתו העיקרית של המבקש היא כי בית המשפט קבע הלכה חדשה וקשה, בעלת השלכות רוחב, במסגרתה העניק לוועדה סמכות שלא קבועה לה בתקנות. הלכה זו, כך הטענה, עומדת בסתירה להלכות קודמות של בית משפט זה בעניין השמירה על כללי הצדק הטבעי, לעקרונות היסוד של השיטה ולתפיסות הצדק של החברה בישראל. המבקש הוסיף וטען כי משמעותו של פסק הדין היא שאין צורך לשמור על כלל הצדק הטבעי ועל מראית פני הצדק בגופים מעין שיפוטיים.
הכרעה
5.
לאחר שעיינתי בבקשה לקיום דיון נוסף ובפסק הדין מושא הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 מטרתו של דיון נוסף היא לדון בנושאים בעלי חשיבות משפטית יוצאת דופן. שמור הוא למקרים נדירים שבהם נפסקה הלכה חדשה וקשה או הלכה הסותרת הלכות קודמות של בית המשפט העליון ואשר בהם "החידוש, החשיבות או הקושי בהלכה שנקבעה הם מהותיים ומשמעותיים באופן כזה המצדיק דיון נוסף באותה הלכה" (דנ"א 956/12 מוסקוביץ' נ' בית חולים ברזילי
פסקה 4 להחלטתה של הנשיאה ד' ביניש
(26.2.2012)) . זהו אינו המקרה שלפניי.
6.
המבקש ניסה לשוות לבקשתו אופי עקרוני, בטענה שנקבעה הלכה כללית בעניין כללי הצדק הטבעי, אלא שהמבקש קורא לתוך פסק הדין את מה שאין בו. בניגוד לטענת המבקש, לא נפסקה כל הלכה עקרונית בדבר תחולתם של עקרונות הצדק הטבעי בהליכים המתנהלים בפני גוף מעין שיפוטי. הכרעתו של בית המשפט התמקדה בסוגיית סמכותה של הוועדה "לדרוש מהמל"ל לערוך מעקב סמוי אחר נפגע המתדיין לפניה" (פסקה 1 לפסק הדין), ונקודת המוצא לה היא ש בית הדין הארצי הוא בעל המומחיות בתחום דיני העבודה, ולכן התערבות בית משפט זה בהכרעותיו שמורה למקרים חריגים בלבד (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי – משפט מינהלי דיוני 84 (2017) ) . לגישת המבקש ההלכה הגורפת היא פועל יוצא מפסק הדין, אולם תנאי סף לקיום דיון נוסף הוא שבפסק הדין מושא הבקשה נקבעה הלכה באופן מפורש וגלוי – "וגילוי-פנים בהקשר עניינו פירושו הוא זה, שבית-המשפט ביקש במודע ובכוונת-מכוון לקבוע הלכה, ולא עוד אלא שביטא את כוונתו באורח ברור ומפורש; כך, לא פחות" (דנ"א 4804/02
רביזדה נ' גולדמן , פיסקה 2 (19.8.2002)) .
7.
אף אין בידי לקבל את טענותיו של המבקש בדבר הלכה במסגרתה העניק בית המשפט לוועדה סמכות שלא קבועה לה בתקנות . עמדת המבקש כי בתקנות לא קיימת סמכות מפורשת לוועדה להורות על מעקב סמוי עמדה בפני בית המשפט טרם הכרעתו, ובית המשפט דחה אותה. טענות המבקש בהקשר זה הן אפוא טענות ערעוריות אשר אין מקומן בהליך הדיון הנוסף (ראו: דנ"א 5387/14 מצדה מ.מ. בע"מ נ' מגנוס פסקה 6 (31.12.2014) ; דנ"א 1877/17 חלפון נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ פסקה 6 (2.4.2017)).
8.
סוף דבר : הבקשה לדיון נוסף נדחית. משלא התבקשה תשובה, לא יהיה צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' באב
התשע"ז (27.7.2017).
ה
נ ש י א ה