דנג"ץ 6722/12מוחמד נוארה נ. בית המשפט הצבאי - יהודה

1.

בפני בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק מיום 1.07.2012 בבג"ץ 8125/11. פסק הדין ניתן מפי השופט ס' ג'ובראן , בהסכמת השופט נ' הנדל ובהסכמת השופט ע' פוגלמן

(להלן: פסק הדין ). בפסק הדין נדחתה עתירתו של המבקש על הרשעתו בשתי עבירות של גרימת מוות בכוונה לפי סעיף 51 (א) לצו בדבר הוראות בטחון, התש"ל – 1970.

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו בין היתר מעורבות בגרימת מוות מכוונת של רס"ל יוסף אברהמי ז"ל ורב"ט ודים נורז'ץ ז"ל, שנקלעו בטעות ביום 12.10.2000 אל תחום העיר רמאללה עם רכבם ומצאו את מותם על ידי המון פלסטיני. ביום 24.11.2004 הרשיע בית המשפט הצבאי ביהודה את המבקש בשתי עבירות של גרימת מוות בכוונה לפי סעיף 51 (א) לצו בדבר הוראות בטחון, התש"ל – 1970 ובעבירות נוספות שיוחסו לו בכתב האישום שהוגש נגדו בתיק 41815/01 של בית המשפט הצבאי יהודה. כמו כן, זיכה אותו

מקשירת קשר לגרימת מוות. ביום 22.12.2004 נגזר על המבקש עונש מאסר עולם. נגד הרשעתו וחומרת העונש שהוטל עליו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט הצבאי לערעורים, ומנגד הוגש ערעור של התביעה אשר סברה, כי יש להטיל על המבקש שני מאסרי עולם. ביום 22.12.2004 דחה בית המשפט הצבאי לערעורים את שני הערעורים. לנוכח דחיית ערעורו, עתר המבקש לבית משפט זה.

עניינה של העתירה היה בקשת המבקש כי בית משפט זה יורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יזכו אותו משתי העבירות בהן הורשע בין היתר של גרימת מוות בכוונה.

3.

עתירתו של המבקש נדחתה על הסף. בית משפט זה חזר על ההלכה הפסוקה לפיה בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בית המשפט הצבאי לערעורים. התערבותו של בית המשפט בפסקי דין של ערכאות צבאיות מוגבלת למקרים שבהם מתגלים פגמים ממשיים מסוג חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק וכן במקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק. בהתאם להלכה הפסוקה נקבע בפסק הדין, כי אין עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים; המבקש העלה בעתירתו טענות בעלות אופי ערעורי הנוגעות לאופן יישום הדין בעניינו ולא טען לחריגה מסמכות או לפגיעה בכללי הצדק הטבעי. כמו כן, נקבע בפסק הדין, כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק הענקת סעד מן הצדק.

נוסף על כך נקבע, כי העתירה הוגשה בשיהוי רב חמש שנים לאחר פסק הדין ללא מתן הסבר המניח את הדעת. לבסוף, קבע בית משפט זה, בבחינת למעלה מן הצורך כי אף לגופו של עניין, דין העתירה להידחות.

4.

המבקש לא אמר נואש והגיש בקשה לדיון נוסף, בבקשתו טוען המבקש, כי יש להורות על דיון נוסף בעניין "ההלכה המושרשת הקיימת מאז ומתמיד לעניין התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות בתי המשפט הצבאיים". לשיטתו, מדובר בהלכה מחמירה אשר לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו יש לשנותה או להגמישה.

5.

דין הבקשה להידחות. לפי סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), תנאי ראשון לקיומו של הליך הדיון הנוסף הוא כי בפסק הדין מושא הבקשה נקבעה הלכה חדשה, או כזה העומדת בסתירה להלכה קודמת. על מנת שדבריו של בית משפט זה יעלו כדי הלכה, חייבת אותה הלכה להיקבע במודע ובכוונת מכוון וחייבת היא לגלות עצמה באורח ברור ומפורש על פני פסק הדין (ראו: דנ"א 4804/02 רביזדה נ' גולדמן (19.8.2012)). במקרה דנן, לא נפסקה בפסק הדין כל הלכה אלא ש המבקש טוען, כי יש לשנות את ההלכה הקיימת לעניין מידת התערבותו של בית משפט זה בפסקי דין של ערכאות צבאיות. לא לכך מכוון לשון סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט. אשר לטענותיו של המבקש לעניין עצם הרשעתו בשתי עבירות של גרימת מוות בכוונה ולעניין השיהוי בהגשת העתירה, הרי שמדובר בטענות ערעוריות שאין מקומן בבקשה לדיון נוסף. פעמים רבות הודגש כי "דיון נוסף אינו ערעור נוסף".

6.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים אין צו להוצאות.