דנג"ץ 9566/09 שלמה אבני נ. מדינת ישראל

העותר מעוניין כי לאחר מותו לא תיקבר גופתו באדמה אלא תינתן למאכל חיות. מדינת ישראל הודיעה לו כי לא ניתן לקיים משאלתו-זו שכן מנוגדת היא לתקנת הציבור. העותר הגיש עתירה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון (השופטים א' פרוקצ'יה, ס' ג'ובראן וא' רובינשטיין) קיבל את עמדת המדינה. נקבע כי בקשתו של העותר "מנוגדת לתקנת הציבור ולכבוד האדם". בית המשפט ציין עוד: "ברי כי המבוקש על-ידי העותר, אף אם מחל על כבודו, משמעו – ואיננו יודעים על משפחתו ויחסה לכך – פגיעה בכבוד הזולת, שייחשף למחזה זה וגם לסכנתו הבריאותית". העותר מבקש לקיים בעניינו דיון נוסף. הוא טוען, בין היתר, כי יש להיעתר לבקשתו מתוך כיבוד אמונתו ומתוך שאין בה משום פגיעה בזולת.

קראתי את המסמכים שהגיש העותר, לרבות התגובה לתגובת המשיבה, שבהם פרשֹ את נימוקיו לבקשתו יוצאת הדופן. אני רואה לנכון לציין, כי גם בקשות חריגות כזו שלפנינו מבטאות את האוטונומיה של האדם, את רצונו ואת בחירותיו האישיות. רצונו של אדם כבודו. עם זאת, לא אוכל להיעתר לבקשה לדיון נוסף, שכן פסק-הדין של בית המשפט העליון, שקבע כי רצונו של העותר נסוג מפני העקרונות בדבר תקנת הציבור וכבוד האדם, אינו מקים עילה לקיים דיון נוסף בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. דיון נוסף אינו בגדר "ערעור" על פסק-דין של בית המשפט העליון, וטענות העותר אינן מגלות עילה לפי החוק לקיום דיון נוסף לפני הרכב מורחב.

העתירה לקיום דיון נוסף נדחית. שקלתי את בקשת המדינה לפסוק לה הוצאות בהליך זה אך החלטתי כי בנסיבות המקרה לא יינתן צו להוצאות.