ע"א 1835/11 שלמה אבני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה בה עתר לפסק דין המצהיר כי זכותו לקבוע מה ייעשה בגופתו לאחר מותו והמחייב את המשיבה להעביר את גופתו לבנו על מנת שישליכה למעמקי הים. ביום 20.2.2011 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת א' נחליאלי-חיאט) את התובענה בקובעו כי עילה עקרונית זו כבר נדונה על ידי בית משפט זה בשבתו כבג"ץ (בג"ץ 6167/09) ובקשה שהגיש המבקש לדיון נוסף בעתירה נדחתה (דנג"ץ 9566/09).

המבקש אינו משלים עם פסק הדין וביום 7.3.2011 הגיש ערעור בו הוא טוען כי יש שוני בין הסעדים שביקש בעתירה שהגיש בשעתו (בג"ץ 6167/09 הנ"ל) לאלה שביקש בתובענה למתן פסק דין הצהרתי נשוא פסק הדין ועל כן, יש להתערב בקביעת בית משפט קמא לפיה קם בעניין זה מעשה בית דין. הערעור שהגיש המבקש נקבע לדיון בפני הרכב שלושה ליום 7.5.2012, ומשכך עותר המבקש למתן סעד זמני לפיו אם ילך לעולמו לפני שיינתן פסק הדין בערעור שהגיש, יהיה בנו רשאי לקיים את צוואתו ולהשליך את גופתו למעמקי הים. בבקשתו הוא מדגיש את גילו המתקדם ואת מצבו הגופני הרעוע וטוען כי יש לכבד את רצונו ואת זכותו החוקתית לכבוד כאדם.

2.

דין הבקשה להידחות.

הסעד הזמני שעותר לו המבקש ממצה למעשה את מלוא הסעד שביקש בתביעתו שנדחתה, ודי בטעם זה על מנת לדחות את הבקשה. יתרה מכך, מבלי לקבוע מסמרות בדבר נראה כי המשוכה הניצבת בפני המבקש בערעור זה גבוהה במיוחד וגם מטעם זה אין להיעתר לבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.