פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"מ
116/15
לפני:
כבוד הנשיאה מ' נאור
המבקשים:
1. אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ
2. דיזינהויז יוניתורז בע"מ
3. מתימו"פ מרכז התעשיה הישראלית
נ ג ד
המשיבה:
עיריית תל אביב
בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית
משפט זה ב-עע"ם 867/11 מיום 28.12.2014 שניתן על ידי כבוד הנשיא א' גרוניס,
והשופטים א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן, ע' פוגלמן ו-צ' זילברטל
בשם המבקשים:
עו"ד גליה גרימברג
החלטה
לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה ב-עע"ם 867/11 עיריית תל אביב - יפו נ' אי. בי. סי ניהול ואחזקה בע"מ (28.12.2014) (להלן: פסק הדין ), בו התקבלו פה אחד ערעוריה של המשיבה. בית המשפט ביטל את פסקי הדין מושא הערעורים והורה על דחיית העתירות שהגישו המבקשות מחמת שיהוי בהגשתן.
ההליך בקליפת אגוז
1.
המבקשות הגישו עתירות לבית המשפט לעניינים מינהליים שכוונו כנגד פגמים לכאורה שנפלו בצווי ארנונה שהתקינה המשיבה. העתירות התקבלו, והמשיבה הגישה ערעור לבית משפט זה. במסגרת הערעור התעוררה שאלה רחבה יותר – סוגיית השיהוי
בעתירה שהוגשה כנגד פגם "משורשר" בצו ארנונה. אבאר בקצרה.
תעריפי הארנונה נקבעים מדי שנה בצו שמתקינה רשות מקומית ומחושבים כנגזרת של תעריפי הארנונה שנקבעו בצו של השנה שקדמה לה. זאת, בהתאם למגבלות שמטילה "חקיקת ההקפאה" על סמכותה של רשות מקומית לקבוע את תעריפי הארנונה השנתיים. אופן חישוב תעריפי הארנונה – כנגזרת של התעריפים שנקבעו בשנה הקודמת – מוביל לכך שפגם , אשר נפל בהתקנתו של צו, "משורשר" לצו העוקב לו, ומן הצו העוקב לצו שאחריו וכך הלאה. במצב הדברים שתואר בפסק הדין, ייתכן שעותר ייטען כנגד צו הארנונה הנוכחי בגין פגם "משורשר" שיסודו בצו ארנונה שהותקן לפני עשרות בשנים. השאלה, כאמור, הייתה האם בעתירה מעין זו דבק שיהוי.
בהתחשב באופייה העקרוני של השאלה ובהשלכות הרוחב שעשויות להיות לה, ביקש בית המשפט את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, וכן הורה על הרחבת ההרכב.
1.
בית המשפט (מפי השופט ע' פוגלמן , ובהסכמת הנשיא א' גרוניס והשופטים
א' רובינשטיין , ס' ג'ובראן ו צ'
זילברטל ) סקר בהרחבה את הרקע העובדתי והמשפטי שביסוד הערעור, ופנה לדון בסוגיות המשפטיות שעמדו להכרעה. לאחר דיון מקיף וממצה בדוקטרינת השיהוי המינהלי, על כלל השיקולים הרלוונטיים להפעלתה, ובתחולתה של הדוקטרינה במקרים שעניינם "חקיקת ההקפאה", קבע בית המשפט כך:
"איזון בין השיקולים המתחרים מקים חזקה שלפיה עתירה מינהלית המכוונת לפגם משורשר שנפל בצו ארנונה המוגשת בחלוף שבע שנים ממועד התקנתו של הצו הפגום לוקה בשיהוי אובייקטיבי המביא לדחיית [...] העתירה. חזקה זו ניתנת לסתירה במקרים מתאימים. הלכה זו תחול הן ביחס לעתירות התוקפות בתקיפה ישירה צווים שנפלו בהם פגמים משורשרים, הן ביחס לתביעות אזרחיות להשבה של סכומים שנגבו שלא כדין מחמת פגם משורשר" (פסקה 50 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן ).
ודוק: בית המשפט לא קבע כי לעולם אין להידרש לעתירה שהוגשה בחלוף שנים רבות מאז שנפל הפגם בצו הארנונה, ועדיין כל מקרה ייבחן לגופו, תוך מתן משקל הולם לשיקולים הרלוונטים, כגון משך הזמן שחלף מאז נפל הפגם ומידת הפגיעה באינטרס הציבורי.
על סמך האמור, מצא בית המשפט כי במקרה שעמד לדיון איזון השיקולים השונים "מוליך למסקנה שלפיה הנזק שייגרם לאינטרס הציבור כתוצאה מבירור העתירות ומתן סעד – כל סעד – עולה על התועלת שתנבע ממנו" (פסקה 53 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן ). לפיכך, נקבע כי דין העתירות שהגישו המבקשות לבית המשפט לעניינים מינהליים להידחות מחמת שיהוי.
מכאן הבקשה שלפניי.
הבקשה לדיון נוסף
2.
המבקשות טוענות כי פסק הדין "מהווה חידוש הלכה אשר קשיותו אינה יכולה להותירו על כנו". טענתן העיקרית היא כי בית המשפט יצר "יש מאין כלי משפטי חדש" המעניק הגנה רחבה מידי לרשויות המקומיות, וכי לפי פסק הדין לא ניתן לתקוף מעשה של הרשות אשר חלפו שבע שנים ממועד עשייתו. עוד טענו המבקשות טענות רבות לפיהן פסק הדין סוטה מהלכות קודמות, וכן טענות בדבר המשקל שניתן לשיקולים השונים.
הכרעה
3.
לאחר שעיינתי בבקשה לקיום דיון נוסף ובפסק הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על קיום דיון נוסף. סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 מורה כי ניתן להיעתר לבקשה לקיום דיון נוסף "אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון או שמפאת קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין יש [...] מקום לדיון נוסף". הליך הדיון הנוסף הוא אפוא הליך חריג. שמור הוא למקרים נדירים . נדירים עוד יותר המקרים בהם יינתן דיון נוסף בעניין שנדון בהרכב מורחב. ובלשונו של הנשיא א' ברק :
"נוסף על אמת המידה הרגילה הנקוטה בידינו בבואנו לדון בעתירה לקיום דיון נוסף, המבקשת קיומה של הלכה חדשנית; שאינה בגדר ערעור נוסף; שיש בה אותו מימד מיוחד המצדיק עריכת דיון נוסף בהרכב מורחב, נדרש המבקש לקיים דיון נוסף בפסק דין של הרכב הגדול משלושה שופטים, להראות כי המקרה שפנינו הינו 'חריג שבחריגים'" (דנ"א 7453/97 עזבון המנוח הורוביץ נ' מדינת ישראל
פסקה 5 להחלטתו של הנשיא א' ברק (24.11.1998); ראו גם: בש"א 1481/96 נחמני נ' נחמני , פ"ד מט(5) 598, 607 (1996); דנג"ץ 10030/06 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל
פסקאות 6-5 להחלטתה של הנשיאה ד' ביניש (10.1.2007) והאסמכתאות שם; דנג"ץ 1988/08 התנועה לאיכות השלטון בישראלי נ' היועץ המשפטי לממשלה פסקה 16 להחלטתי (24.8.2008)).
בענייננו, כזכור, בשל חשיבות השאלה שנדונה, נקבע מלכתחילה הרכב מורחב של חמישה שופטים. המקרה שלפנינו אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים שבחריגים המצדיקים דיון נוסף בפסק דין שניתן על ידי הרכב מורחב.
4.
לא זו אף זו: אין בידי לקבל את טענתן של המבקשות כאילו נוצר בפסק הדין
כלי משפטי "יש מאין". חרף חדשנותו של פסק הדין, אין מדובר בכלי משפטי חדש, אלא ביישום של דוקטרינת השיהוי המינהלי המקובלת בפסיקתנו זה שנים רבות. אף אין מקום לקבל את טענת המבקשות לפיה פסק הדין יוצר מחסום דיוני בלתי עביר מעת שחלפו שבע שנים מהמועד בו נפל הפגם. לא זו היא ההלכה שנפסקה, והדברים הובאו כהווייתם קודם. אשר לטענותיהן הנוספות של המבקשות, הן אינן אלא טענות ערעוריות. כולן כאחת אינן מצדיקות את קיומו של הליך חריג ונדיר כהליך הדיון הנוסף, קל וחומר הליך חריג שבחריגים – דיון נוסף בפסק דין שניתן על ידי הרכב מורחב של חמישה שופטים פה אחד .
5.
סוף דבר : הבקשה לדיון נוסף נדחית. משלא התבקשה תשובה, לא יהיה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ' שבט, תשע"ה (9.2.2015).
ה נ ש י א ה