דנ"פ 10464/09 מהדי ג'בארין נ. מדינת ישראל

לפני עתירה לדיון נוסף בפסק-דין של בית המשפט העליון (כבוד השופטים א' חיות , י' דנציגר ו י' עמית ). בפסק-הדין נדחה ערעורו של העותר על הרשעתו בשורה של עבירות: שוד בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה, התחזות לאדם אחר ושהייה בלתי-חוקית. כמו-כן נדחה הערעור על גזר הדין: שש שנות מאסר לנשיאה בפועל, וכן מאסר מותנה, פיצוי למתלונן וקנס.

אין צורך לחזור במסגרת זו על כל פרטי הפרשה, ההרשעה והענישה – אלה מפורטים באריכות בפסק-הדין של בית המשפט העליון שדחה כאמור את הערעור על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי. המערער ממקד את הבקשה לדיון נוסף בשני עניינים: דחיית בקשתו לגילוי ראיות חסויות ודחיית ערעורו על גזר הדין.

דין הבקשה להידחות מן הטעם שלא נקבעה בפסק-הדין של בית המשפט העליון כל הלכה חדשה מן הסוג המצדיק קיום דיון נוסף. לגבי הסרת החיסיון, טוען העותר כי אילו נחשפו הראיות החסויות אזי היה בכך כדי לחזק את גרסתו ולפגום בעדות המפלילה שמסר השותף לעבירה. אלא שטענות אלה של העותר נבחנו לעומקן ובית המשפט העליון, בטרם דחה את הערעור בעניין זה, עיין בראיה החסויה במעמד צד אחד ומצא כי אין בה כדי לסייע להגנתו של העותר (ואף להיפך – יש בה כדי לעמוד לחובתו), בעוד שחשיפתה עלולה לסכן את חייו של מקור מודיעיני. בית המשפט העליון יישם בעניין זה את הכללים שנקבעו זה מכבר בפסיקה, והשגותיו של העותר היום הן בעלות אופי ערעורי. על כן, לא קמה עילה לדיון נוסף בסוגיה זו.

גם הטענה כי בית המשפט סטה במסגרת גזר-הדין מעקרון אחידות הענישה, רחוקה מלמקם את המקרה שלפנינו בקבוצה המצומצמת של מקרים שבהם קמה עילה לפתוח מחדש, בדיון נוסף, עניין שהכריע בו בית המשפט העליון בהרכב שלושה.

התוצאה היא שהעתירה לדיון נוסף נדחית ללא צורך בקבלת תשובה.