דנ"פ 1285/00 ד"ר יצחק יאטצה נ. מדינת ישראל

1.ביום 17.1.00 נדחה בבית משפט זה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. על כן, הושארה בעינה הכרעת הדין וגזר הדין לפיו העותר ישא עונש של 30 חודשי מאסר, מתוכם 20 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.

2.ביום 17.2.00 הגיש העותר עתירה לדיון נוסף בפסק הדין. לעתירה צורפה בקשה דחופה לעיכוב ביצוע ריצוי עונש המאסר. בהחלטתי שניתנה בו ביום, החלטתי לדחות הבקשה לעיכוב הביצוע. כן ביקשתי, בהחלטתי, את תגובת המשיבה לעתירה לקיום דיון נוסף, וזאת תוך 21 יום מעת ההמצאה.

3.ביום 7.3.00 הודיעה המשיבה לבית משפט זה, כי מבקשת היא לדחות העתירה לדיון נוסף. בהודעה צויין, כי נוכח העובדה כי העותר לא התייצב לריצוי עונשו ועזב את הארץ עוד ביום 2.2.00, קרי, עוד טרם הגיש את הבקשות האמורות לעיל, הרי שיש לראות בעותר כמי שזנח את עתירתו, ודינה להדחות. בא כוח העותר, בתגובתו, ביקש כי יתקיים בכל זאת דיון בעתירה, שכן התרופה לבריחתו של העותר אינה מצויה באי קיום דיון בעתירתו אלא באמצעים אחרים. עוד צויין, כי בא כח העותר לא ידע כי העותר עזב את הארץ, עת הגיש הבקשות מטעמו.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש למחוק העתירה לדיון נוסף. מבלי להביע כל עמדה באשר לתוכן העתירה לקיום דיון נוסף והשאלות שהועלו במסגרתה, הרי שאין הצדקה לקיום דיון בעתירה זו, שעה שהעותר לא התייצב לריצוי עונשו ואף הגיש בקשות לעיכוב הביצוע שעה שעזב כבר את הארץ. על כן, יש למחוק העתירה בנסיבות אלו.