דנ"פ 1302/12 מנסור מטר נ. מדינת ישראל

1.

זוהי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (כבוד השופטים מ' נאור, א' חיות וי' עמית ) שבו נדחה ערעור המבקשים על הרשעתם בעבירות של סחיטה בכוח, גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ושיבוש הליכי משפט. כן נתבקש עיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בבקשה לדיון נוסף.

המבקשים הורשעו בכך שפרצו לרכבו של המתלונן במהלך נסיעתו, הורו לו באיומי סכין לנסוע לרפת סמוכה וכפתו אותו בידיו וברגליו. בעוד המתלונן כפות, תקפו אותו המבקשים במשך מספר שעות וגרמו לו חבלות חמורות; כל זאת, עד שהסכים המתלונן להיענות לדרישתם כי יודה שפרץ למחסן שבבעלות המבקש 3. במסגרת הסדר טיעון, הודו המבקשים במיוחס להם, ונגזרו עליהם עונשי מאסר בפועל של 45-40 חודשים. לאחר מתן גזר הדין, ביקשו המבקשים לחזור בהם מהודאתם, בטענה כי חשבו שלאחר הודאתם יגזר עליהם, לכל היותר, עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות.

2.

בית המשפט העליון (מפי כבוד השופטת מ' נאור ) קבע כי למבקשים הייתה, לכל היותר, תקווה כי יקבלו עונש קל. ואולם, כך נקבע, לא נמצא שום יסוד לטענה כי המבקשים "לא הבינו את פרטי כתב האישום המתוקן או כי סברו שמובטח להם שלא יישלחו למאסר" (פס' 7). בית המשפט העליון בחן את התנהגות המבקשים בעת ההודאה ולאחריה, ומצא כי התנהגותם מוכיחה שהם צפו את האפשרות שיגזר עליהם עונש מאסר בפועל. בית המשפט העליון אף זימן לדיון שקיים בערעור את עורך-הדין שייצג את המבקשים בבית המשפט המחוזי, ונתברר כי עורך-הדין ציפה אמנם כי לא יגזר עונש מאסר בפועל, אך לא הבטיח זאת למבקשים. כן קבע בית המשפט העליון כי אותו עורך-דין ייצג אמנם בעבר גם את המתלונן, אך לעובדה זו לא הייתה כל השפעה על האופן שבו ייצג את המבקשים או על תוכנו של הסדר הטיעון.

3.

המבקשים טוענים כי פסק הדין של בית המשפט העליון מעלה שאלות משפטיות כלליות ובעלות חשיבות ציבורית אשר מצדיקות דיון נוסף בסוגיה. ראשית, טוענים המבקשים, יש מקום לדיון עקרוני בשאלת הנפקות של ניגוד עניינים בו שרוי סנגור, לעניין זכותם של הנאשמים לחזור בהם מהודאה שנתנו במסגרת הסדר טיעון. לשיטתם, בית המשפט העליון לא נתן משקל ראוי לכך שסנגורם של המבקשים בבית המשפט המחוזי היה מצוי בניגוד עניינים עקב העובדה שייצג את המתלונן בהליך אחר. שנית, טוענים המבקשים, יש צורך בהכרעה עקרונית בדבר סמכותה של ערכאת הערעור להזמין לדיון עד ולשאול אותו שאלות, שעה שבדיון בערעור נשללת זכותם של הצדדים להציב לעד שאלות מטעמם.

4.

דין הבקשה להידחות. סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע מהן העילות לקיום דיון נוסף בפסק דין שנתן בית המשפט העליון. הצד השווה בין כולן הוא כי נפסקה הלכה חדשה בפסק הדין נשוא הבקשה. בענייננו, בחן בית המשפט העליון את הייצוג המשפטי שקיבלו המבקשים עובר להסכמתם להסדר הטיעון, וקבע כי הם הודו בעובדות כתב האישום המתוקן מתוך מודעות לסיכוי כי יגזר עליהם עונש מאסר. כן קבע בית המשפט העליון כי ניגוד העניינים לכאורה בו היה הסניגור מצוי לא השפיע במקרה זה על תוכן הסדר הטיעון או על נכונות המבקשים להיעתר לו. ברי כי ממצאים עובדתיים אלה, עליהם חולקים המערערים, אינם בגדר הלכה. כמו כן, עצם העובדה שבית המשפט העליון הזמין לדיון את עורך-הדין שייצג את המבקשים בבית המשפט המחוזי, אינה קובעת כל הלכה חדשה. למעלה מן הצורך, יודגש כי המבקשים הם אלה שביקשו בערעורם להיעזר במכתב ששלח עורך-דינם לשעבר כדי להוכיח את טענתם כי חתימתם על הסדר הטיעון נבעה מהטעייה. עוד יודגש כי עורך-הדין הוזמן לדיון בשל בקשה מוסכמת להזמינו שהגישו הצדדים.

סוף דבר, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.