ע"פ 3013/11 מנסור מטר נ. מדינת ישראל

השופטת מ' נאור :

1.

בפנינו ערעור על הכרעת הדין וגזר דין של שלושה אחים (להלן: המערערים ). המערערים הורשעו על יסוד הודייתם, אחרי הסדר טיעון שנעשה עמם לאחר שמיעת רוב הראיות, בעבירה של סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ובעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 335(א) לחוק העונשין. אחד מהמערערים, איאד מטר (להלן: איאד ) הורשע גם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

2.

בכתב האישום המתוקן בו הודו המערערים נטען: בין המערערים לבין המתלונן הייתה היכרות מוקדמת. לפי המתואר באישום הראשון, ביום 2.7.2009 הגיש איאד תלונה במשטרה בגין פריצה למחסן שבבעלותו וגניבה של בשר וטרקטורון. המערערים חשדו כי המתלונן הוא האחראי לפריצה למחסן. בהמשך, ביום 9.7.2009 בשעה 19:00 נסע המתלונן ברכבו בטירה. במהלך נסיעתו, כאשר עצר והתכונן לפנות עם רכבו, פרצו איאד ומערער נוסף, סאמר מטר (להלן: סאמר ) לרכבו של המתלונן. איאד שלף סכין, כיוון אותה לעברו של המתלונן והורה לו באיומים לנסוע לרפת סמוכה. המתלונן החל לנסוע, כאשר בסמוך להם נהג אח נוסף, מנסור מטר (להלן: מנסור ). בהמשך, ומשאזל הדלק ברכבו של המתלונן, דרשו ממנו המערערים כי יעבור לרכבו של מנסור. על פי המתואר, החל מרגע זה ועד לשעה 2:00 לערך תקפו המערערים את המתלונן, איימו עליו, גידפו אותו וחבלו בגופו כשהוא כפות בידיו וברגליו. לפי המפורט, המערערים תחקרו את המתלונן ביחס לגניבה ולפריצה, והוא השיב כי הוא לא ביצע את המיוחס לו. בתגובה לכך, המערערים היכו אותו וקשרו את ידיו ורגליו. המערערים המשיכו במעשיהם זמן רב, עד אשר המתלונן לא יכל לשאת את הכאב. משסבר שהודייתו תגרום למערערים לרחם עליו, הודה המתלונן בביצוע הגניבה והפריצה. בהמשך לכך, דיברו ביניהם המערערים. מנסור אמר לחבריו "זה לא הוא", והם החליטו לשחרר את המתלונן.

3.

לפי המתואר באישום השני, ביום 28.4.2010, בסמוך לאחר שאיאד נעצר, הוא התקשר באמצעות מכשיר הפלאפון שלו לגיסו ואמר לו כי במידה ויישאל על מעורבותו בסולחה עם משפחת המתלונן, שיאמר שהוא לא יודע דבר ויכחיש כל ניסיון לסולחה.

4.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו המערערים יודו ויורשעו בעובדות כתב האישום המתוקן. הסדר הטיעון, כך צוין בפסק הדין, לא כלל הסכמה לעניין העונש. לאחר שמיעת טענות וקבלת תסקירים משירות המבחן הטיל בית המשפט על כל אחד מן המערערים עונש של 40 חודשי מאסר בפועל. נגד סאמר הופעל גם עונש מאסר על תנאי של עשרה חודשים, מחציתו בחופף ומחציתו במצטבר, כך שסך הכל הוטל עליו לרצות עונש של 45 חודשי מאסר בפועל. על איאד הוטל גם עונש של חודשיים מאסר בגין העבירה של שיבוש הליכי משפט, כך שסך הכל הוטל עליו לרצות 42 חודשי מאסר בפועל. על המערערים הוטלו גם מאסרים על תנאי, וכן חויב כל אחד מהם בקנס בסכום של 9,000 ש"ח.

5.

טענתם המרכזית של המערערים לפנינו היתה כי ביום בו נמסרה הודאתם, 9.11.2011, הם איחרו להגיע לדיון והם הודו בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן תוך "מחטף" שנעשה לדבריהם, ורק בשל מצג מצדו של בא כוחם הקודם, עו"ד יונס, לפיו לא ישלחו למאסר. הם מבקשים כי נאפשר להם לחזור בהם מהודייתם. לדבריהם, הם לא הבינו את הסדר הטיעון, ולא את פרטי כתב האישום המתוקן. הנאשמים טענו בהודעת הערעור כי "הוסבר להם כי לאחר שתעשה סולחה, ובמסגרת הודאתם בכתב האישום המתוקן, יושת עליהם לכל היותר עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות" (סעיף 29 להודעת הערעור). עוד הוסבר להם, לטענתם, כי בית משפט קמא ביטא את רצונו כי הצדדים יעשו סולחה, וכי אם יעשו כן, בכוונתו יהיה להתחשב בהם ולהשית עליהם, לכל היותר, עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות. המערערים הוסיפו גם כי עו"ד יונס ייצג בעבר את המתלונן בתיק אחר, וכי עובדה זו פוגמת בייצוגם. בא כוחם הנוכחי של המערערים, עו"ד חן, הסתמך בערעור על מכתב שכתב בא כוחם הקודם, עו"ד יונס, בו נאמר:

"בהמשך לפנייתך הטלפונית וטענות מרשיך הנאשמים בתיק שבנידון, אתכבד להודיעך כדלקמן:

1.

הח"מ עו"ד אחמד יונס, אכן ייצג את הנאשמים בתיק שבנידון.

2.

הח"מ מודה ומתוודה כי לאחר שהוצג הסדר הטיעון בפני בית המשפט, עלה כי הנאשמים לא הבינו היטב את מהות ההסדר וכן לא ידעו פרטיו של עובדות כתב האישום המתוקן, דבר התבטא אפילו בדברי הנאשמים בפני שירות המבחן.

3.

הח"מ מודה כי כתב האישום המתוקן אף הכיל עובדות בניגוד לעדותו של המתלונן בתיק, כשהאחרון כבר העיד בפני בית המשפט.

4.

לציין גם כי הנאשמים כמו הח"מ הגיעו להסכם סולחה עם המתלונן לאחר שכבר בית המשפט במהלך הדיונים, ביטא באופן הברור ביותר שיש טעם להניע את הצדדים בסולחה.

5.

הרושם שלי אישית כיום, שהנאשמים הבינו אותי לא בצורה נכונה באשר לעונש הצפוי כשאכן העליתי בפניהם אפשרות לקבל עונש שירוצה בעבודות שירות לאור הסולחה שנערכה בין הצדדים וניסיון העבר בתיקים דומים. ומכאן לא היה אכפת לנאשמים מה כתוב בפירוט בכתב האישום המתוקן, היות ונתפסו הם רק לרמת הענישה שהוצגה בפניהם.

6.

לידיעה."

6.

מכתב זה מנוסח בלשון עמומה. לכך עוד אחזור. על פני הדברים ברור עם זאת כי אין חפיפה מלאה בין דברי עו"ד יונס, כפי שהם מפורטים במכתב, לבין הנטען על ידי המערערים בהודעת הערעור. ובעיקר: אפילו מהמכתב לא עולה כי הוסבר למערערים כי יושת עליהם לכל היותר עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות.

7.

לאחר דיון שקיימנו במעמד הצדדים, דיון אליו הוזמן גם עו"ד יונס לבקשת הפרקליטות, הגענו לכלל מסקנה כי אין לאפשר למערערים לחזור בהם מהודיותיהם במסגרת הסדר הטיעון. מסקנתנו היא כי למערערים היתה לכל היותר תקווה, נוכח תחזית אפשרית של בא כוחם, כי יזכו בעבודות שירות בלבד אם תהיה סולחה עם המתלונן. אולם, אין שום יסוד להניח, ואפילו לא מחמת הספק, כי הם לא הבינו את פרטי כתב האישום המתוקן או כי סברו שמובטח להם שלא יישלחו למאסר. עוד נוסיף כי גם לעובדה שעורך דין יונס ייצג בעבר בתיק אחר את המתלונן, אין בנסיבות עניין זה כדי להשליך על החזרה מהודיה, ועל כך נפרט בהמשך.

8.

בטרם נעסוק בעובדותיו של מקרה זה נאמר תחילה דברים כלליים על העולה מפסיקתו של בית משפט זה בעניין חזרה מהודיה. ככלל, היתר לחזרה מן ההודיה, במיוחד לאחר מתן גזר הדין, יינתן רק במקרים נדירים וזאת כאשר קיים חשש ממשי כי ההודיה לא נעשתה מתוך הבנה ורצון אמיתי (השוו: ע"פ 6952/10 בשימוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.1.2011)).

לרוב לא מאפשר בית המשפט חזרה מהודיה לאחר שהנאשמים מודים בעובדות כתב האישום (ראו והשוו: ע"פ 5763/10 תורג'מן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.2.2011); ע"פ 6877/95 גולן נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(1) 332 (1997); ע"פ 3165/08 עאסלה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.9.2008)). זאת ועוד: כפי שקבע השופט בך זה מכבר "מתן היתר לנאשם לחזור בו מהודאתו בנסיבות כגון אלה במקרה דנן עשוי לפתוח פתח לתופעה מאוד בלתי רצויה: נאשם, שהודה באשמה, לאחר שהוסבר לו על-ידי סניגורו, כי כך יזכה לעונש קל יותר, או לאחר שהסכים לעיסקת טיעון עם התביעה, יקבע את עמדתו בהתאם לגזר הדין שיושת עליו. אם העונש הינו קל, אזי ישלים עמו, אך אם הוא נראה כבד בעיניו, יבקש לבטל הודאתו מהטעם, שהיא לא נמסרה 'מרצון טוב וחופשי', ויתבע בירור משפטו לגופו של עניין. 'אפשרות תמרון' זו אינה משרתת את טובת הציבור ואת דרישות הצדק." (ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(2) 572, 579 (1987)). אף אנוכי ציינתי בהקשר אחר, כי ככלל אין לאפשר לנאשם לבחון אם העונש שנגזר במסגרת הסדר טיעון עונה על צפיותיו המוקדמות, ואם ייראה לו שהעונש כבד מדי, לאפשר לו לחזור בו מההודיה (ראו: ע"פ 635/05 דענא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 26.11.2007) (להלן: עניין דענא ). בהתאם לעיקרון זה ובשים לב לנתונים הקונקרטיים הנוגעים לפרשה שלפנינו, עליהם אעמוד מיד, אין לאפשר במקרה זה חזרה מהודיה.

9.

בראש ובראשונה יש לבחון את פרוטוקול הדיון בכדי לבחון האם הוא עולה בקנה אחד עם טענות המערערים. כאמור, לטענת המערערים הם לא הבינו את האמור בכתב האישום ולא הסכימו לו. עוד לטענתם, הוסבר להם כי במסגרת ההסדר הם יקבלו עונש של עבודות שירות. ואולם, בדיון מיום 9.1.2011 נרשם מפי באת-כח המשיבה כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון, ועל הגשת כתב אישום מתוקן שחלק מהתיקונים עליו נעשו בכתב יד. כן צוין כי "הטיעון לעונש יהיה פתוח". הסניגור אישר את הדברים. בהמשך אישר כי הקריא למערערים את כתב האישום המתוקן. עוד פורט כי הם הבינו את תוכנו ומודים בעובדות המפורטות בו. מפי מנסור נרשם כי קרא את כתב האישום והבינו והוא מודה בכל העובדות. עוד נרשם מפיו "זאת לאחר שבית המשפט הסביר לי שאיני חייב לקבל את הסדר הטיעון ואני יכול לנהל את תיק ההוכחות, אני בוחר להודות". מפי שני המערערים האחרים, סאמר ואיאד, נרשם כי קראו את כתב האישום, הבינו אותו והם מודים בעובדות המפורטות. גזר הדין שלא ניתן במקום נדחה לישיבה נפרדת.

10.

בישיבה ביום 8.3.2011, בסיום טענותיה לעונש, ביקשה באת כח המשיבה כי יוטלו על המערערים עונשי מאסר הולמים. לא נשמעה כל מחאה לפיה הובטח למערערים, כביכול, שלא ירצו עונשי מאסר. ואזכיר כאן, ועוד ארחיב, כי גם עורך דין יונס אינו טוען כי הסדר הטיעון כלל הטלת עבודות שירות ולא עונש מאסר בפועל. בסיום הדיון הביעו המערערים, כל אחד בנפרד, צער על המעשה. מכל האמור עולה, שפרוטוקול הדיון אינו עולה בקנה אחד עם טענות המערערים. לא הוגשה כל בקשה לתיקונו ולא נטען כי הניסוח אינו נכון.

11.

בנוסף, גם לאחר שניתן גזר הדין לא נשמעה טענה בדבר מצג, שייגזרו, כביכול, עבודות שירות. לאחר שהוקרא גזר הדין התנהל ביום 21.3.2011 דיון בעניין עיכוב ביצוע העונש. באת כח המשיבה התנגדה לבקשה וציינה כי הוטל עונש מאסר ממושך וכי הדבר היה צפוי ועל המערערים היה להתכונן. עו"ד יונס השיב כי "גם כשהעונש הוא צפוי הנאשמים בעצם לעולם לא חשבו להימלט מן הדין". גזר הדין לא התקבל איפוא בתדהמה נוכח אי הטלת עבודות שירות. בנוסף, הפרקליטה שהופיעה בערכאה הראשונה תיארה במכתב שהעבירה באמצעות פרקליטות המדינה, את השתלשלות הליך המשא ומתן הממושך הנוגע למערערים. לדבריה, הליך המשא ומתן התנהל תחילה בין הפרקליטות ובין סניגור קודם ואחר כך בין הפרקליטות לבין עו"ד יונס. בכל הנוגע ליום בו נמסרה ההודאה ציינה הפרקליטה כי אכן המערערים אחרו קמעא. היא הוסיפה כי היא עצמה הצטיידה בנוסח של כתב אישום מתוקן לאור משא ומתן קודם, ועורך דין יונס ביקש שינויים נוספים להם הסכימה ואשר התווספו בכתב יד על גבי כתב האישום. במהלך שיחתה עם עו"ד יונס, כך פורט, הופיעו המערערים. עורך דין יונס עדכן אותם כי הוא משוחח עם הפרקליטה אודות הסדר הטיעון. אחרי שהפרקליטה קבלה אישור להסדר היא הודיעה זאת לעורך דין יונס וציינה כי הטיעון לעונש יהיה פתוח. היא הסכימה להגשת תסקיר. אחר כך נועץ עורך דין יונס במערערים שעה ארוכה במסדרונות בית המשפט. אין המדובר איפוא בהסדר שנעשה בחטף. ההסדר נעשה לאחר מספר ישיבות של משא ומתן ואף לאחר ישיבת הוכחות בה העיד המתלונן.

12.

מכל כיוון שנסתכל על הדברים עד כה – אין יסוד להניח כי יש ממש בטענות המערערים לעניין נסיבות מתן ההודעה. נותר לבחון את מכתבו של עורך דין יונס, שצוטט לעיל, ושאינו מצטיין בבהירות יתר. בישיבה שקיימנו בערעור זה ביום 16.1.2011, כשהתבקש עורך דין יונס לבאר את מכתבו הוא הסביר, באריכות, מדוע ציפה שבית המשפט יטיל עבודות שירות בלבד, ובפרט לאור הסולחה. אולם, בתשובה לשאלה מה בדיוק אמר לנאשמים השיב: "הסברתי להם מה שאני מסביר עכשיו בדיוק, שיש סיכוי טוב שבית המשפט לאחר ההערות ובנסיבות התיק יתן עבודות שירות, ולגבי מנסור שירות המבחן גם סבר כך, וכך הסתכלתי על התיק. מעולם לא הבטחתי תוצאות". בהמשך אמר, לגבי מנסור, כי גם אם יחזור ויסביר לו מחדש, הוא לא יבין, כי יש אנשים שיש להם קושי להבין. ואולם, לא הוגשה שום ראיה בדבר קשיי הבנה של מנסור, ודומה כי אלה דברים בעלמא. הנה כי כן - גם גרסתו של עורך דין יונס איננה תומכת, בסופו של דבר, בעמדה שהוצגה בערעור.

13.

אין ללמוד גם דבר וחצי דבר מדברים שנאמרו בענייננו לשירות המבחן על ידי המערערים. גם בדיון לא שמענו דבר ברור בשאלה במה בדיוק מבקשים המערערים לכפור. זהו מקרה שכיח בו נמסרת לשירות המבחן גרסה "קרובה" לאירועים אך שונה מהם, בה מנסה נאשם למעט מחלקו בפני שירות המבחן (ראו והשוו פסק הדין שניתן בהרכב הנוכחי: ע"פ 5854/10 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (טרם פורסם, 7.2.2011)).

14.

נותר עניין אחרון והוא העובדה שאינה שנויה במחלוקת לפיה ייצג עורך דין יונס את המתלונן בתיק אחר שנתיים וחצי לפני טיפולו בתיק זה. אכן, ניגוד עניינים בו מצוי סניגור עשוי בנסיבות מתאימות להביא את בית המשפט למסקנה שיש לאפשר חזרה מהודיה (ראו עניין דענא הנזכר לעיל). ואולם, לא כך בעניינו. ראשית, לפחות אחד המערערים ידע על הייצוג האמור. שנית, והוא עיקר, עיון בתיק אינו מראה כל השפעה לעובדה זו. המתלונן אף הובא על ידי הסנגור כעד אופי לטובת הנאשמים לאחר שנעשתה הסולחה.

15.

הינה כי כן, אין לאפשר למערערים לחזור בהם מהודייתם. אעבור איפוא לערעורים בענין חומרת העונש.

16.

העונש שהוטל על המערערים הוא עונש הולם. במעשיהם ועל רקע חשד שהתעורר בלבם, כי המתלונן גנב מהם, נטלו המערערים החוק לידיהם, חטפו את המתלונן והפעילו נגדו כוח פיזי במשך זמן, על לא עוול בכפו. המערערים ניצלו את חולשתו של המתלונן כדי לנסות ולחלץ ממנו "הודאה" על אחריותו לפריצה. הם לא בחלו באמצעים כדי להשיג את מבוקשם. מעשיהם של המערערים חמורים ולא ניתן להסתפק בעונש של עבודות שירות, ואף לא בעונש קרוב לכך. העונש משקף את חומרת העבירה ואין מקום להתערב בו.

17.

סוף דבר : הערעור על שני חלקיו נדחה. המערערים יתייצבו במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז ביום 15.2.2012 עד השעה 10:00 לצורך ריצוי מאסרם.

ש ו פ ט ת

השופטת מ' חיות :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט י' עמית :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור.