ע"פ 3013/11 מנסור מטר נ. מדינת ישראל

1.

המבקשים הגישו בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר של 40 חודשים שהוטל עליהם. הבקשה הוגשה ממש ערב המועד שנקבע לריצוי המאסר. על כן הוריתי להם להתייצב תחילה לריצוי מאסר וקבעתי דיון בבקשה ליום 21.4.2011 אליו יובאו המבקשים באמצעות שב"ס. לאחר מכן ובהתאם להחלטה שניתנה ביום 21.4.2011 נעשו השלמות שונות וכן הוגשה השלמת טיעון שהגיעה היום.

2.

הטענה המרכזית המועלית בערעור (ובבקשה לעיכוב ביצוע) היא טענת כשל בייצוג. ההרשעה התבססה על הודיה במסגרת הסדר טיעון. המבקשים טוענים בערעורם כי הם איחרו לדיון בו נעשה ההסדר וכי נעשה כלפיהם מצג על ידי בא כוחם הקודם לפיו לא יישלחו למאסר אלא לעבודות שירות. עוד נטען כי בא כוחם הקודם לא יכול היה לייצגם בשל ניגוד אינטרסים מובהק – לאחר גזר הדין נודע להם כי בא כוחם הקודם ייצג בעבר את המתלונן בתיק זה, בתיק פלילי מסוים שהתנהל בתחילת שנת 2008 בבית משפט השלום בכפר סבא, שם היה המתלונן נאשם.

3.

ניתנת האמת להיאמר כי התמונה העובדתית לגבי טענת הכשל בייצוג, ככל שהיא נוגעת לנסיבות ההודיה, איננה ברורה די הצורך. להודעת הערעור צורף מכתב מיום 27.3.2011 של בא כוחם הקודם של המבקשים בו נאמר:

"2. הח"מ מודה ומתוודה כי לאחר שהוצג הסדר הטיעון בפני בית המשפט, עלה כי הנאשמים לא הבינו

היטב את מהות ההסדר וכן לא ידעו פרטיו של עובדות כתב האישום המתוקן, דבר שהתבטא אפילו בדברי הנאשמים בפני שירות המבחן.

3.

הח"מ מודה כי כתב האישום המתוקן אף הכיל עובדות בניגוד לעדותו של המתלונן בתיק, כשהאחרון כבר העיד בפני בית המשפט.

4.

לציין גם כי הנאשמים כמו הח"מ הגיעו להסכם סולחה עם המתלונן לאחר שכבר בית המשפט במהלך הדיונים, ביטא באופן הברור ביותר שיש טעם להניע את הצדדים בסולחה.

5.

הרושם שלי אישית כיום, שהנאשמים הבינו אותי לא בצורה נכונה באשר לעונש הצפוי כשאכן העליתי בפניהם אפשרות

לקבל עונש שירוצה בעבודות שירות לאור הסולחה שנערכה בין הצדדים וניסיון העבר בתיקים דומים. ומכאן לא היה איכפת לנאשמים מה כתוב בפירוט בכתב האישום המתוקן, היות ונתפסו הם רק לרמת הענישה שהוצגה בפניהם." (ההדגשות אינן במקור – מ.נ.)

קשה להבין מהאמור האם המבקשים הבינו את בא כוחם הקודם "לא בצורה הנכונה" באשר לעונש הצפוי ומניין בדיוק נוצרה אותה "אי הבנה". בפרט לא ברור מה נאמר למבקשים. מאידך, בדיון בפניי נטען, על ידי המשיבה, מפי הפרקליטה שהופיעה בערכאה הדיונית, כי המבקשים היו מעורבים אישית בעריכת הסדר הטיעון. ואולם, לאחר הדיון הוגשה השלמה על ידי הפרקליטה המטפלת ממנה עולה שבכל הנוגע לישיבה הקריטית בה נעשה בסופו של דבר ההסדר – 9.1.2011, אין זה ברור איזה קטע מהשיחות בין הפרקליטים נעשה במעמד המבקשים או מי מהם.

4.

על יסוד עניין זה כשלעצמו, לא הייתי מעכבת את ביצוע המאסר, אולם במהלך ההשלמות שנעשו לאחר הדיון מיום 21.4.2011

הסתבר בעליל כי אכן בא כוחם הקודם של המבקשים ייצג כשנתיים וחצי קודם לכן את המתלונן בתיק אחר בו נעשה הסדר טיעון. טענה זו הוכחה באמצעות מכתב של בא כוחם הקודם של המבקשים. המשיבה טוענת בהשלמת טענות בכתב כי אף לאחר שהתברר כי הסניגור הקודם ייצג את המתלונן בדיון אחד במשפט אחר כשנתיים ומחצה קודם למועד בו ייצג את המבקשים, אין בכך כדי להראות כי נפל פגם כלשהו בייצוגם של המבקשים בבית המשפט המחוזי. ייתכן וכך הוא, אך הדבר מצריך, לדעתי, ליבון נוסף ושמיעת טענות בפני ההרכב שידון בתיק במסגרת הערעור עצמו. בלי לקבוע מסמרות בעניין משקלה של הטענה בדבר ניגוד העניינים, בנסיבות עניין זה אני סבורה שעדיף שהטענה תתברר כשהמבקשים אינם נמצאים מאחורי סורג ובריח.

5.

אשר על כן אני מורה על עיכוב ביצוע במובן זה שהמבקשים ישוחררו מן המאסר. הערבויות הקודמות יעמדו בעינן עד להכרעה בערעור.

6.

העתק החלטה זו יומצא מיידית לבאי כוח הצדדים.