רע"א 2055/00 שיווק נהריה י. מ. (1984) בע"מ נ. בנק איגוד לישראל בע"מ

בפני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון.

1.ביום 30.3.00 הומצאה "הודעה על קביעת ערבון" למען שצויין בבקשת רשות הערעור כמענו של בא כוחה של המבקשת. על פי האמור בהודעה זו היה על המבקשת להפקיד ערבון תוך שלושים יום ממועד המצאת ההחלטה. ביום 14.5.00 ביקש בא כוחה של המבקשת להפקיד את הערבון. בקשתו נדחתה על ידי המזכיר הראשי. בעקבות זאת החלה חליפת מכתבים בין המזכיר הראשי לבא כח המבקשת וביום 1.6.00 שלח המזכיר הראשי לבא כחה של המבקשת את אישור הקבלה על המצאת ה"הודעה על קביעת ערבון" ביום 30.3.00. במקביל, נשלחה למבקשת הודעה כי בקשת רשות הערעור שלה עלולה להימחק מחמת אי הפקדת ערבון. כמקובל, ניתנה למבקשת אפשרות ליתן טעם מדוע לא ייעשה כן.

2.בבקשה שבפני טוען בא כח המבקשת, כי סמוך לאחר הגשת בקשת רשות הערעור חדל מלעבוד במשרד עורכי הדין שבמסגרתו הגיש את בקשת רשות הערעור, הוא שיגר להנהלת בתי המשפט הודעה פורמלית על כתובתו החדשה. ההודעה על קביעת הערבון הומצאה לכתובת הישנה והבלתי-עדכנית. ודבר המצאתה הודע לו (על ידי פקידה ממשרדו הקודם) רק בתחילת מאי.אי לכך, הוא מבקש, כי ייקבע כי המבקשת הפקידה את הפקדון במועד, ולחלופין - כי יוארך המועד להפקדת ערבון. המשיב מתנגד לבקשה.משום שאינה נתמכת בתצהיר ומשום שלטענתו, טענת בא כח המבקשת כאילו נמסר לו ע"י ההודעה על קביעת ערבון רק כחודש לאחר שהומצאה למשרדו הקודם אינה סבירה.

3.איני מוצא מקום להיענות לבקשתו הראשונה של המבקש ולהורות כי הערבון הופקד במועד. לא מצאתי בבקשה שבפני ביסוס עובדתי מספק לטענה זו. אץייחס איפוא לבקשתו החלופית להארכת מועד: המועד להפקדת ערבון אינו קבוע בחיקוק. ככזה, אין הארכתו טעונה "טעם מיוחד" (וראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-) - די בהסבר מתקבל על הדעת ( וראו:י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש' לוין) בעמ' 888). בבחינת הסברי מבקש הארכה יש לתת את הדעת למהות ההסבר, למידת האיחור ולפגיעה הנטענת באינטרסים הננוגעים בדבר - של המבקש, של הצד שכנגד ושל הציבור בכללו (וראו: בש"א 3780/98 גיא רוזן נ' כפר הרי"ף , פ"ד נב (3) 625; ע"א 3857/96 יוסף שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ , פ"ד נב (2) 706). בענייננו, איחורה של המבקשת היה מועט - בהתחשב בפגרת הפסח הוגשה בקשתה באיחור של ימים ספורים. זאת ועוד: המבקשת פנתה בבקשה להפקדת הערבון בטרם נדרשו בית המשפט או המשיב לאחורה או פעלו על בסיסו. אי לכך, ניתן להניח, כי האיחור לא פגע באינטרסים של המשיב (שעם הפקדת הערבון יובטחו הוצאותיו) או באינטרס הציבורי - ודאי לא במידה המצדיקה את שלילת זכות הערעור של המבקשת. זאת ועוד: הסברו של בא כח המבקשת לאיחור הוא סביר. ההסבר נתמך גם בראיות אובייקטיביות (עצם שינוי הכתובת ומסירת ההודעה עליה להנהלת בתי המשפט). ראוי היה אמנם "לעבות" הסבר זה ולתמכו בתצהיר. אולם בהתחשב במכלול הנסיבות שנמנו לעיל איני מוצא מקום לסרב לבקשת הארכה רק מטעם זה.

אני נענה, איפוא, לבקשה ומאריך את המועד להפקדת הערבון עד למועד הפקדתו בפועל.