דנ"פ 2971/98יעקב גולדשטיין, עו"ד נ. ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין

1.בפני עתירה לקיון דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה מיום 28.4.98 בהרכב כב' השופטים: ת' אור, ט' שטרסברג-כהן ו-י' גולדברג.

2.העותר הוא עורך דין במקצועו. הוא הואשם בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע וקבלת דבר במרמה, עבירות לפי סעיפים 429(1) ו415- סיפא, ביחד עם סעיף 26 לחוק העונשין, התשל"ז1977-. העותר הורשע על פי הודאתו. עונשו נגזר למאסר על תנאי לתקופה של עשרים חודשים ולקנס בסך 50,000 ש"ח.

3.בעקבות הרשעתו של העותר בעבירות שיוחסו לו, החליט בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין, כאמור בסמכותו על פי סעיף 75 ו68- לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"ה1965-, להשית על העותר עונש של השעיה לתקופה של שלוש שנים, מתוכן שנה אחת בפועל והיתרה על תנאי. כל זאת, לאחר שקבע כי היה במעשיו של העותר משום קלון. כן הוחלט להשעות העותר עד לסיום הליכי הערעור בעניינו (אם יוגש) ולחייבו בהוצאות הלשכה בהליך. ערעורים שהוגשו לבית הדין המשמעתי הארצי נדחו. הן העותר והן המשיב ערערו לבית משפט זה. ערעורו של העותר נמחק, שכן עד בירור סיים הוא לרצות עונשו. ערעורו של המשיב, נשוא הבקשה שבפני, התמקד בקולת העונש.

4.בפסק דינו של בית משפט זה מיום 28.4.98 הוחלט כי יש לקבל את ערעורו של המשיב ולהורות על החמרה בעונשו של העותר, תוך העמדתו על השעיה מחברות בלשכת עורכי הדין למשך חמש שנים, במקום שנה אחת. בפתח פסק דינו תיאר בית המשפט את התשתית העובדתית שעמדה ביסוד הרשעתו של העותר בפלילים וכן השעייתו בדין המשמעתי, על פיה, ערך העותר בשני מקרים חוזים פיקטיביים כשהוא יודע שאין הם משקפים את המציאות, בחוזים אלה צויין מחיר שגוי של דירות, בכדי לאפשר ללקוחותיו לקבל הלוואות ממשרד השיכון - בסכומים שלא שיקפו את מחירן האמיתי של הדירות. ההפרש שבין הסכום שנתקבל לבין ערך הדירה, הוחזק בחשבונו של העותר ולבסוף הוחזר.

5.בית המשפט ציין בפסק דינו כי העבירות בהן הורשע העותר הן חמורות ויש בהן קלון ופגיעה בשמו הטוב של מקצוע עריכת הדין. בית המשפט הוסיף, כי הובאו בפניו נסיבותיו האישיות של העותר, לרבות משך הזמן שחלף למין פתיחת ההליכים כנגדו ועד גזירת העונש, וכן העובדה, כי העותר סיים למעשה את ריצוי עונשו כפי שזה נקבע על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי. בה בעת, הוחלט כי יש להחמיר את עונשו של העותר, בשל חומרת מעשיו, שכן העונש שהושת על העותר אינו הולם את רמת הענישה בגין הרשעה בעבירות מסוג זה. בית המשפט הוסיף עוד, כי הובאה לידיעתו העובדה כי העותר הורשע בשני תיקים נוספים על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי, אולם פסקי הדין בהליכים אלו אינם סופיים ותלוי בגינם ערעור בבית הדין המשמעתי הארצי. בשכלול טעמים אלו הוחלט, כאמור, לקבל את ערעור המשיב על קולת עונשו של העותר. מכאן העתירה שבפני.

6.העותר טוען, כי יש לקיים בעניינו דיון נוסף כמשמעו בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. כך, שכן לדידו התשתית העובדתית עליה הסתמך בית משפט זה היתה מגמתית, ובפועל, מסכת הראיות שעמדה ביסוד הרשעתו היתה מורכבת ונוטה יותר לקולא. על כן, החמיר בית משפט זה בעונשו ללא הצדקה. עוד טוען העותר, כי ההחמרה בעונשו חרגה מכל סטנדרט נהוג בבית הדין המשמעתי, הן ביחס לעבירות מסוג זה והן ביחס לעבירות קלות וחמורות מאלו שעבר העותר. העותר פירט עוד בהרחבה בבקשתו את שורת נסיבותיו האישיות המיוחדות, שיש בהן לשיטתו יסוד מוצק להקלה בעונשו, ולכן, לדידו, לא היה כל יסוד להחמירו תוך קבלת ערעורו של המשיב. העותר גם טוען כנגד הסתמכותו של בית משפט זה על פסקי דין של בית הדין המשמעתי המחוזי שעה שאלו לא הפכו עוד חלוטים וערעור עליהם תלוי ועומד. אליבא דעותר, בכל אלו יש משום עילה לקיומו של דיון נוסף בעניינו.

7.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות. עיון בטענותיו המפורטות של העותר מראה כי בסופו של יום, אין בהן אלא ערעור על פסק דינו של בית משפט זה וקריאה לדיון מחודש בעונש שהושת עליו. טענה מסוג זה, כשלעצמה, אין בה כדי להקים עילה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (ראה: דנג"ץ 5456/96 לשכה אחרת נ' שר החוץ , פ"ד מח(5) 543). אין חולק בדבר נסיבותיו האישיות של העותר. נסיבות אלו נלקחו בחשבון על ידי בית משפט זה, כמו גם העובדה שהוא סיים לרצות את העונש המקורי שהוטל עליו. בה בעת, הוחלט ליתן משקל מכריע לחומרת מעשיו של העותר. בכך, אין משום עילה לקיום דיון נוסף. אשר להסתמכות על פסקי הדין של בית הדין המחוזי, הרי שעיון בפסק הדין מגלה כי למעשה לא הסתמכות זו היא שעמדה ביסוד ההחלטה להחמיר בעונשו אלא יתר השיקולים שפורטו לעיל. לא זו אף זו: בית המשפט ציין בעצמו כי הגם שנושא זה הובא לידיעתו, הרי שמודע הוא לעובדה שתלויים ועומדים ערעורים על פסקי דין אלה. במצב דברים זה, לא מצאתי עילה לקיום דיון נוסף אך בסוגיה זו, מבלי להביע בה כל עמדה לגופו של עניין. מטעמים אלה, דין העתירה להידחות.

העתירה לדיון נוסף נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.