דנ"פ 3391/95 סימון בן ארי נ. מדינת ישראל

ביום 9.6.97 ניתן פסק דינו של בית משפט זה בדנ"פ 3391/95 סימון בן ארי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). בפסק הדין אושר, ברוב של ארבעה מול שלושה, פסק דינו של בית משפט זה בע"פ 6251/94, תוך השארת הרשעתו של המבקש דנן על כנה.

מונחת בפני בקשה לקיים דיון נוסף על פסק הדין בדנ"פ 3391/95 בהרכב שופטים מורחב. טענת המבקש הינה, כי בבקשתו לדיון נוסף הוגדרה הבעיה ונשאלה השאלה, אם ניתן להרשיע אדם תוך התעלמות (או אי מתן משקל) לעדותו של אחר. אליבא דמבקש, רק שלושה מבין השופטים בדיון הנוסף (שופטי המיעוט) התייחסו לסוגיה זו ולפיכך, נותרה בעיה זו - שעמדה, לטענת המבקש, בלב עתירתו לדיון נוסף - ללא מענה. לפיכך, ולאור חשיבותה של ההכרעה בשאלה זו לביסוס ההנמקה בדבר הרשעתו של המבקש - מן הדין ומן הצדק לקיים דיון נוסף בפסק הדין, בהרכב מורחב.

עיינתי בבקשה ובחומר שבפני. לא מצאתי באמור בה כדי לסטות מן ההלכה שנקבעה לעניין זה בבש"א 5388/95 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מט(5) 196, 197. הדברים שנאמרו שם, יפים גם לכאן:

"... השאלה הינה, אם ניתן לקיים דיון נוסף על דיון נוסף. לדעתי, התשובה על שאלה זו היא בשלילה. מטרת הדיון הנוסף היא לאפשר 'בחינה עצמית נוספת'. בחינה כזו נעשתה בעניין נשוא העתירה. במצב דברים זה, אין עוד לחזור על בחינה זו פעם נוספת. לדיונים צריך לבוא סוף. האפשרויות לבחינות נוספות מוצו. אין דיון נוסף על דיון נוסף".

לפיכך, דין הבקשה להידחות.