דנ"פ 4159/98 עבד אעמס נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה לפסיקת שכר טירחה בעקבות הטיפול בהליך שבכותרת.

בהליך זה לא התקיים דיון בעל פה. ההחלטה ניתנה על יסוד טיעון בכתב מטעם הצדדים. תקנות סדר הדין הפלילי, התשמ"ד – 1974 קובעות תעריף בהתאם למספר הישיבות שהתקיימו. כיצד קובעים, אפוא, את שכר הטירחה מקום בו לא התקיים דיון במעמד הצדדים? במצב זה, אין מקום לתשלום בגין הופעה בהליך, כי אם בגין הגשתו. לפיכך, יש טעם לעניין זה בעמדת הסניגוריה הציבורית לפיה יש לשלם לבא כוח המבקש את ההפרש בין התעריף הקבוע בתקנות להופעה ראשונה לבין התעריף הקבועה לכל ישיבה נוספת. לעניין זה אף ניתן להקיש מן ההסדר אשר נקבע בתקנה 3א לתקנות הסניגוריה הציבורית (שכר טירחה לסניגורים ציבוריים), תשנ"ו – 1996, אף כי הסדר זה אינו חל במישרין במקרה שבפניי. יוצא, כי המבקש זכאי להפרש שבין 2512 ₪ (התעריף בגין הגשת ערעור וישיבה ראשונה בבית משפט זה) ובין 1114 ₪ (התעריף בגין ישיבה נוספת). המדובר בסכום של 1398 ₪.

אשר לבקשה כי אורה על תוספת תשלום בגין תיק זה, בגין נאשם נוסף, הרי שלבית המשפט ניתן שיקול דעת לעניין זה (ראו תקנה 4(ב) לתקנות סדר הדין הפלילי). מקריאת הבקשה לדיון נוסף לא עולה כי קיומם של שני נאשמים בהליך זה השפיע השפעה של ממש על העבודה שהמבקש נדרש להשקיע, ועל כן לא מצאתי טעם מספיק להורות על תוספת בגין עניין זה.

אשר לבקשה להורות על תוספת שכר טירחה (כנראה בשל מאמץ מיוחד), הרי שלא התרשמתי כי הכנת הבקשה דרשה מאמץ או השקעה חריגים. באין נימוקים מיוחדים לעניין זה מטעם המבקש, גם בקשה זו נדחית.

התוצאה היא, כי אני מורה על תשלום שכר טירחה למבקש, בסך של 1398 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ כדין. הסכום האמור ישולם תוך 21 ימים מקבלת החלטה זו. לסכום האמור יש לצרף הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל. עוד אני פוסק למבקש 40 ₪ בגין צילומים, אשר גם הם ישולמו עד למועד האמור.