פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"פ
4197/03
בפני:
כבוד השופט א' מצא
העותר:
עו"ד אוריה באר
נ ג ד
המשיבה:
לשכת עורכי הדין מחוז הדרום
עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון
מיום 10.3.03 בעל"ע 9303/02 שניתן על-ידי כבוד השופטים
ד' דורנר, י' טירקל וא' א' לוי
העותר: בעצמו
החלטה
עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון, ולפיו נדחה ערעורו של העותר על פסק-דינו של בית-הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין בעניינו. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.
פסק-הדין מחזיק כחצי עמוד. בחלקו האופרטיווי נאמר כך:
המערער, ללא הסכם שכר-טירחה עם לקוחו, קיזז את שכר-הטירחה, שלדעתו היה זכאי לו, מפיקדון שהופקד בידיו ואשר היה שייך ללקוחו. בכך בלבד די היה להרשיעו בהתנהגות שאינה הולמת ואף להשית עליו את העונש שנגזר עליו.
הערעור נדחה.
לטענת העותר, "פסק הדין הוא קצרצר, לא ממצה, ואינו מקיף את הבעיה המשפטית המורכבת שהובאה בפני בית המשפט של ערעור ומכיל משפט אחד, אשר אף הוא אינו נכון מבחינה משפטית". לדבריו, "פסק הדין הקצרצר קובע במשפט אחד שללא הסכם שכ"ט עם לקוח, אסור לעו"ד לקזז את שכר הטירחה המגיע לו". כמו כן, "פסק הדין מתעלם מהעובדה שלעותר לא היתה כל כוונה פלילית הנדרשת בעבירת משמעת, והוא פעל בתום לב ובהתאם להוראות הלשכה".
דין העתירה להידחות. קביעת בית-המשפט, כי בהיעדר הסכם שכר-טירחה אסור לעורך-דין לקזז, על דעת עצמו, את שכר-טירחתו הנטען מפיקדון של לקוחו המופקד בידיו, וכי התנהגות זו אינה הולמת עורך-דין, היא מובנת מאליה ואף אין בה כל חידוש. כבר נפסק מפורשות בעבר, כי -
לקוחות שמסרו לעורכי-דינם ייפויי-כוח לקבל בעבורם כספים, זכאים לבדם ליהנות מן הכספים. ואילו עורכי-הדין, שלוחי הלקוחות - הגם שמבחינה פורמאלית הפכו לבעלי הכסף - אינם רשאים להשתמש בכסף או ליטול מתוכו את שכר טרחתם ואת החזר הוצאותיהם, אלא אם קיבלו לכך הסכמה מפורשת מן הלקוחות (ע"פ 1075/98 מדינת ישראל נ' אופנהיים , פ"ד נד(1) 303, 322).
באותו מקרה אף הובהר, כי "נטילת כסף ללא הסכמה מהווה גם עבירת משמעת לפי חוק לשכת עורכי הדין" ( שם , בעמ' 324; וראו גם ג' קלינג, אתיקה בעריכת דין (2001) 308-307). בפסק-הדין לא נקבעה, אפוא, כל הלכה חדשה או קשה העשויה להצדיק קיומו של דיון נוסף. כל יתר טענות העותר הן טענות של ערעור, אשר מקומן אינו בעתירה לדיון נוסף.
העתירה נדחית.
ניתנה היום, י"ח בסיון תשס"ג
(18.6.03).
ש ו פ ט