דנ"פ 4659/97 שלום (צ'רלי) דרעי נ. מדינת ישראל

1.ערעורו של המבקש על הרשעתו בבית המשפט המחוזי בחיפה בסחר בהירואין ובהחזקה בו, נדחה בבית המשפט העליון. לפני בקשה לקיים דיון נוסף בעניינו של המערער, שהועברה לטיפולי על ידי הנשיא.

2.לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984 רשאי אני להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש לדעתי, מקום לדיון נוסף.

שתיים הן הסוגיות שהמבקש עותר להעלות בדיון הנוסף: האחת - באילו מקרים יצדיק ייצוג כושל של נאשם בפלילים ביטול פסק הדין או שינויו? והאחרת - פער העונשים הקיים בין עונשו של המבקש לבין עונשו של שותפו, שפעל עמו בצוותא חדא, שלדידו של המבקש אינו מוצדק.

3.הטענה הראשונה סבה סביב טענתו של המבקש בערעור, וגם לפנינו, היתה כי הסניגור שיצגו בבית המשפט המחוזי מכח מינוי, לא עשה את מלאכתו כהלכה, כמעט ולא חקר את עדי התביעה, לא התנגד להבאת ראיות בלתי קבילות וגם לא להבאת עדות נוספת מטעם המדינה לאחר תום פרשת הסניגוריה, לענין נסיבות גבייתה של אימרת אחד שאהין, אותה העדיף בית המשפט על עדותו במשפט. בית המשפט העליון נתן דעתו לטענה זו, אך קבע כקביעה עובדתית שגם בהתעלם מאימרותיו של שאהין - באותן נקודות שבהן התכחש העד לאמיתות גירסתו הראשונה - סומכת הרשעת המבקש על ראיות המבססות את אשמתו מעל לכל ספק סביר; לא זו אף זאת: מנימוקי הכרעת הדין כלל לא עולה כי היתה זו גירסת שאהין בחקירה אשר הכריעה את הכף בקביעת אשמתו של המבקש. עוד קבע בית המשפט העליון שגם אם הסניגור הממונה לא עשה כל שהיה יכול לעשות ומצופה לעשות, אין לחשוש שהגנת המבקש לגופה נתקפחה. נמצא שבית המשפט לא קבע כל הלכה, אלא פסק שבנסיבות המיוחדות של המקרה אין טענותיו של המבקש יכולות להועיל לו. בכגון דא אין מקום לדיון נוסף.

4.אף הטענה שבמקרה דנן לא נשמר עקרון אחידות הענישה בין המבקש לבין שותפו מתייחסת לנסיבות הפרטניות של המקרה; המדובר בנושא שכלל לא נדון בבית המשפט העליון, וממילא לא נקבעה גם בו כל הלכה.

הבקשה נדחית.