דנ"פ 4807/09 פלוני נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (השופטים א' א' לוי, א' גרוניס וע' ארבל ), שבו הפחית בית המשפט מעונש המאסר שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי בירושלים בגין עבירות מין שביצע.

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע מעשים מגונים בארבע קטינות – שלוש מהן הן בנותיו והרביעית קטינה שהתגוררה בשכנות למבקש. בית המשפט המחוזי גזר על המבקש 12 שנות מאסר וכן מאסר על תנאי ופיצוי לאחת מן המתלוננות. המבקש הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון ציין כי ההכרעה בערעור קשתה עליו, לאור המתח בין קיומם של מעשים חוזרים ונשנים מצד המבקש והשפעתם הקשה של המעשים על המתלוננות לבין העובדה שלא מדובר במעשים "הניצבים ברום סולם החומרה" ושגזר הדין חורג לחומרה מרמת הענישה המקובלת. בסופו של יום, הפחית בית המשפט העליון מעונש המאסר שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי והעמיד אותו על 10 שנות מאסר לריצוי בפועל.

המבקש, המייצג את עצמו, סבור כי יש לקיים דיון נוסף בעניינו מאחר שהמצב הנפשי שלו "לא הובא בחשבון בגזר הדין".

דין הבקשה להידחות. תנאי לקיומו של דיון נוסף הוא שנקבעה הלכה חשובה או קשה בפסק הדין נשוא הבקשה או שנסתרה בו הלכה קודמת של בית המשפט העליון. בעניינו לא נקבעה כל הלכה ולפיכך אין מקום לקיים דיון נוסף בפסק הדין. מעבר לדרוש אומר כי מן הבקשה, שנוסחה בצורה עמומה, עולה כי המבקש כלל לא הזכיר את מצבו הנפשי לפני בית המשפט העליון. שתיקה זו נובעת, לפי טענתו, מכך ש"נאמר לנו שאין לנו זכות דיבור בעליון. – בבירור מוקדם שערכנו". בנסיבות אלה אין בידינו לסייע למבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.