ע"פ 7327/08 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

המערער הועמד לדין באשמת ביצועם של מעשים מגונים בארבע קטינות, שלוש מתוכן בנותיו – א' ילידת שנת 1997, ש' ילידת 1992 ו-ר.ב. ילידת שנת 1992. הקטינה הרביעית י', ילידת שנת 1993, התגוררה בשכנות למערער ונהגה להגיע לביתו כדי לשחק עם בנותיו. נטען, כי במשך כעשר שנים נהג המערער להתבודד עם ש' באחד החדרים, שם הפשיטה מבגדיה, חיכך אצבעו באיבר מינה, ליטפה בחלקי גופה השונים, הורה לה לנגוע באיבר מינו החשוף, ולעתים הוא שכב עליה והתחכך בה.

במהלך שנת 2002, שעה שי' הגיעה לבקר את בנותיו, התיישב המערער לידה, החל לעסות את רגליה ואיבר מינה, והורה לה לעסות את איבר מינו. לאחר מכן חשף המערער את איבר מינו וביקש מי' לגעת בו, וכך עשתה. מעשים דומים ביצע המערער גם ב-ר.ב. וב-א'.

2.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובגדרו של הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, הם הצהירו בפני בית המשפט המחוזי כי מקובלות עליהם גם עובדות נוספות אלו: באשר לש', שכאמור ביצע בה המערער מעשים מגונים במשך כעשר שנים, היו הפוגות ממושכות בביצוע העבירות, וסמוך להגשתו של כתב האישום התלוננה ש' על כך שנאנסה בידי אחר; המערער לא הכריח את י' לשתף עמו פעולה והוא לא הפעיל נגדה כוח; כמו כן הופנה בית המשפט לקטעים מתוך הודעות שמסרה ר'.

בעקבות הודאת המערער, הרשיעו בית המשפט קמא בעבירות של מעשים מגונים בבת-משפחה; מעשים מגונים ב-י'; וניסיון לבצע מעשים מגונים בבת משפחה. על כל אלה נדון המערער ;ל-12 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי והוא חויב לפצות את ר.ב. בסכום של 50 אלף ש"ח.

3.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש. נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער מכל אחד מטעמים אלה: העונש עולה על העונש המרבי הקבוע לצדה של החמורה בעבירות בהן הורשע; המעשים מצויים ברף חומרה נמוך;

המערער לא הפעיל כח או איומים כנגד קורבנותיו; במעשיו של המערער היו הפוגות ממושכות; ש' עברה אונס בידי אחר, ועל כן נזקיה לא נגרמו רק בעטיו; המערער, שהיה מודע לסטייתו, פנה מיוזמתו לפסיכולוג כדי לרכוש דרכים לשלוט בדחפיו; לא ניתן משקל הולם להודאת המערער, חרטתו, הסכמתו למעצרו עד תום ההליכים והעובדה שבהודאתו מנע את העדתן של הקטינות.

4.

קשתה עלינו ההכרעה בערעור זה. מחד , אין מדובר במערער שחטא בכישלון חד-פעמי וחריג, אלא בנאשם שביצע עבירות בזויות בבנותיו, בשר מבשרו, כאשר כלפי אחת מהן נמשכו המעשים כעשר שנים. ולא רק בבנותיו פגע המערער, אלא גם בקטינה תמימה נוספת, שכל "חטאה" נבע מכך שביקשה לשחק עם בנותיו. מעשיו

של המערער הותירו את רישומם הקשה על הקטינות, ובמיוחד חמור מצבה של ש' שהוצאה מבית הוריה בצו חירום, ומאז היא שוהה בהוסטל. ואם בכך לא די, סובלת ש' מעוינות של אחדים מבני משפחתה על כך שחשפה את סוד המעשים שביצע בה אביה וגרמה למאסרו. מאידך , ניצבת העובדה כי חרף המעשים הקשים בהם הורשע המערער, אין מדובר במעשים הניצבים ברום סולם החומרה, ורמת הענישה שהיתה המקובלת עד כה היא פחותה מזו שיושמה הפעם. אפשר שהגיעה השעה לקבוע כי נוכח ריבוי התלונות על פגיעה בקטינים, יש לנקוט ברמת ענישה חמורה מזו שהיתה נהוגה עד כה, אולם ראוי כי דבר זה ייעשה באופן הדרגתי. מטעם זה החלטנו להקל קמעא בתקופת המאסר בפועל בה ישא המערער ולהעמידה על 10 שנים. יתר חלקיו של העונש יעמדו בעינם.