דנ"פ 4926/00ניסים דג'לדטי נ. הנאמן בפש"ר, עו"ד בנימין רוזן

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט קלינג) מיום 11.6.00 בתיקי פש"ר 152/94, 153/94 בש"א 5361/00 ובש"א 11634/00.

2.נגד המבקשים - בעל ואשה - מתנהלים הליכי פשיטת רגל. בבש"א 5361/00 הם בקשו לשנות צו תשלומים חודשי בשיעור 3,500 ש"ח הקיים נגדם ולהעמיד את התשלום החודשי המשותף לשניהם על סך 1,000 ש"ח. כן בקשו להורות לנאמן לשלם למבקש דמי ניהול בגובה 20,000 ש"ח בגין עבודתו בחודש אוקטובר 99 בחב' בון-מארט שבה משמש המשיב 1 מנהל מיוחד וכונס זמני. בבש"א 9284/00 ביקש הנאמן מצידו להגדיל את התשלום החודשי של בני הזוג מ3,500- ש"ח ל6,000- ש"ח בחלוקה של 1,500 ש"ח למבקשת ו4,500- ש"ח למבקש.

בבש"א 11634/00 בקשו המבקשים להטיל על המשיבים 3 ו4- - בנק הפועלים ובנק המזרחי - קנס של 5,000 ש"ח עבור כל יום איחור בקיום החלטת בית המשפט מיום 15.5.00 להמציא להם את כל המסמכים והפרטים שיידרשו על ידם מהבנקים בקשר לחובותיהם כלפיהם.

3.אשר לבקשות הנוגעות להיקף צווי התשלומים, החליט בית משפט קמא כי אין לקבל את טענת המבקש כי אינו עובד וכי בני הזוג מתקיימים ממשכורתה של המבקשת בלבד ומקצבת הביטוח הלאומי. הוא הסיק מראיות נסיבתיות שהובאו בפניו כי רמת חייהם של בני הזוג גבוהה בהרבה מהנטען על ידם והתרשם לענין זה, בין היתר, ממכונית המרצדס שבשימושו הבלעדי של המבקש (אף שהיא רשומה על שם אחיו) וממסיבת בר-מצווה שערכו לבנם אשר שיקפו יכולת כלכלית לא מבוטלת. כן התרשם בית המשפט כי המבקש לא הראה מאמץ ונכונות להשתלב בתעסוקה כלשהי אף שניתן היה לעשות כן. אי לכך, הוחלט לחייב את בני הזוג החל מ1.7.00- בתשלומים חודשיים של 6,000 ש"ח בחלוקה ביניהם כפי שפורט לעיל.

לענין דמי הניהול שנתבעו על ידי המבקש נקבע כי השירותים שבגינם ביקש תשלום ניתנו בשם החברה ולא בשמו הוא, ולכן גם הגמול הכספי צריך להידרש על ידה ולא על ידי המבקש באופן אישי. לפיכך נמנע בית המשפט מלהורות לנאמן לשלם בשלב זה למבקש סכום כלשהו בקשר לשירותים האמורים.

אשר לבש"א 11634/00, היפנה בית המשפט להחלטה קודמת שנתן בבש"א 11635/00 ודחה את הבקשה.

4.עיקר השגתם של המבקשים כנגד החלטת בית המשפט לגבי היקף התשלומים החודשיים היא כי יכולתם הכלכלית לא נחקרה כדבעי ולכן לא נמצאה תשתית עובדתית של ממש לקביעה להעלות את התשלומים החודשיים ל6,000- ש"ח כפי שהדבר נעשה. עוד נטען כי הצדדים הסכימו בהליך אחר ביום 14.12.00 להעמיד את התשלומים על 3,000 ש"ח ובאותו הסדר למשיב לא ניתנה זכות לבקש את הגדלת הסכום. אשר לדמי הניהול, טוען המבקש כי הוציא קבלה על שם החברה שבניהולו עקב היותו פושט רגל וכי המשיב אינו רשאי שלא לאשר לו את התשלום שכן זכותו לכך התגבשה לפני מינוי הכונס הזמני. לענין הטלת קנס על הבנקים, חוזרים המבקשים על טענתם כי הבנקים נצטוו להמציא פירוט מדויק של מושכי השיקים והשטרות ששמשו בטחון אך לא קיימו כהלכה חובה זו.

5.נתתי דעתי לטענות המבקשים ונראה לי כי אין בהן כדי להצדיק קבלת בקשת רשות הערעור.

לענין גובה התשלומים - החלטת בית משפט קמא מבוססת בעיקרה על קביעת ממצאים עובדתיים הנשענים על ראיות ונתונים שהובאו בפניו ולא מצאתי מקום להתערב בכך.

הוא הדין באשר לענין דמי הניהול מהחברה. הוצאת החשבונית על שם החברה כפי שהמבקש הודה כי נעשה, מעידה על כך שהשירותים הוזמנו וניתנו על ידי החברה ומכאן שהתביעה לדמי הניהול היא, אכן, תביעתה ולא תביעתו.

אשר לבש"א 11634/00: נוסח הבקשה עצמה לא צורף וכמוהו גם נוסח הבקשה בבש"א 11635/00, אשר אליה בית המשפט מפנה בהחלטתו. על רקע זה יש קושי מהותי בהתייחסות כוללת לבקשת המבקשים בנוגע להחלטות בבקשות אלה ולהעברתן במבחן הביקורת. מכל מקום, בהינתן מכלול הנתונים כפי שהוצגו, לא מצאתי בטיעוני המבקשים טעם של ממש המצדיק התערבות או שינוי ההחלטות שניתנו.

לאור האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

המבקשים ישלמו למשיב 1 את הוצאת הבקשה בסכום של 8,000 ש"ח.