דנ"פ 5307/05 ירון בלנק נ. מדינת ישראל

עתירה לדיון נוסף בע"פ 783/04 ירון בלנק נ' מדינת ישראל .

2.העותר הורשע בביצוע עבירות מין בשני קטינים כבני ארבע עשרה שנים, ובשורת עבירות של סחיטה באיומים בשל כך שהפעיל על קטינים מערכת לחצים ואיים עליהם כי יחשוף את נטיותיהם המיניות אם ינתקו את הקשר עימו. משהרשיעו כך בדינו גזר בית-המשפט המחוזי על העותר ארבע עשרה שנות מאסר ומאסר על תנאי. העותר ערער לבית-המשפט העליון על עונשו בלבד. בית-המשפט העליון שמע טיעונים, בחן את המלצת שירות המבחן ולאחר ששקל כל אלה בא לכדי מסקנה כי אין להקל בעונשו של העותר. טעם הדבר - מפי השופטת פרוקצ'יה ובהסכמת השופטים לוי וארבל:

שקלנו את מכלול נסיבות הענין על רקע טיעוניהם של הצדדים, ובאנו לכלל מסקנה כי, אף שהעונש שנגזר על המערער אינו קל ואף נוטה לחומרה, לא יהא זה נכון כי נתערב ונקל בו. מעשיו של המערער הם קשים, מחפירים, והרסניים וכוונו כלפי קבוצה גדולה של נערים צעירים שהפכו קרבנותיו. היה בהם ניצול לרעה של חולשתם של נערים צעירים על דרך הטייתם לחשוף את לבם בפניו וניצול חשיפה זו ליצירת קשר נפשי ומיני מאולץ. מעשיו של המערער בנערים הסבו להם, בלא ספק, לנזק נפשי רב ביותר, ואפשר בלתי הפיך. השתלבו בהם יסודות של אלימות נפשית כלפי הקרבנות ביחד עם מעשים פיסיים של ניצול מיני אשר התפרשותם על פני מספר רב של קרבנות, וטיבם משווים להם חומרה מופלגת. למעשים מסוג זה נדרש עונש מופלג, אשר יבטא את עוצמת ההוקעה הנדרשת בגינם, ואף ירתיע את העבריין הפוטנציאלי מלבצעם. העונש החמור שהוטל בדין הוטל. דברים אלה נאמרים מתוך מודעות מלאה לגורמים שונים לקולא הפועלים במקרה זה, ובהם גילו הצעיר של המערער, העובדה כי זו לו ההתקלות הראשונה עם החוק הפלילי, העובדה כי הוא סובל מהפרעה אישיותית קשה ומקווים חולניים באישיותו המחייבים גישה טיפולית, וכי התחרט על מעשיו. חרף כל אלה, אין מנוס מהדגשת קו החומרה בנסיבות ענין זה, המחייב גזירת הדין בעוצמה אשר תשקף את חומרתן של הפגיעות והנזקים שנגרמו למספר רב של קרבנות. לאור כל אלה הגענו לכלל דעה כי, אף שהעונש שנגזר הינו ללא ספק ברף גבוה, אין מקום כי נתערב ונקל בו. אנו חוזרים ומביעים תקוה כי המערער ישתלב בהליך טיפולי מתאים, ומפנים את תשומת לב רשויות שב"ס, כדרך שעשה בית המשפט המחוזי, לצורך להגן על המערער מפני חשש לפגיעה אובדנית.

3.העותר מבקש לקיים דיון נוסף בפסק הדין, בטענה כי העונש החמור שנגזר עליו הינו עונש תקדימי לעבירות כגון העבירות שהורשע בהן. ובלשונו: "14 שנות מאסר בפועל - זהו העונש ה'חדשני' אשר ניתן כנגד העותר כפדופיל הראשון בארץ אשר נותן את הדין על מעשיו".

4.דין העתירה להידחות. תנאי לקיומו של דיון נוסף הוא שבית-המשפט העליון פסק הלכה מאותן הלכות מיוחדות המנויות בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, ובקוראי את פסק הדין בעניינו של העותר לא נמצא לי כי בית-המשפט העליון פסק בו הלכה משפטית כלשהי, לא-כל-שכן הלכה הראויה כי יקויים דיון נוסף בה. ההכרעה בעניינו של העותר הכרעה היא הסבה את נסיבות העניין, הכרעה היא של שיקול דעת שנתקבלה לאחר שבית-המשפט שקל את מיכלול השיקולים לקולה ולחומרה, לרבות המלצתו של שירות המיבחן. בנסיבות אלו לא אוכל להורות על דיון נוסף "הממקד עצמו בשאלה משפטית ואינו ערעור נוסף על שיקול דעתו של בית המשפט" (דנ"פ 10906/03 צברי נ' מדינת ישראל , טרם פורסם; דנ"א 6/82 ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל , פ"ד לו(3) 99, 101).

5.העתירה נדחית.

היום, ב' בסיון תשס"ה (9.6.2005).

המישנה לנשיא

________________________

גק

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

05053070_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il