דנ"פ 5654/10 מורן חן נ. מדינת ישראל

1.

זוהי בקשה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט זה בע"פ 6845/09 (שניתן ביחד עם ערעור הקשור אליו, ע"פ 6368/09, מפי כבוד השופטים א' א' לוי, ע' ארבל ונ' הנדל ). בפסק-הדין נדחה ערעורם של המבקשים על הרשעתם בעבירה של סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה ועל גזר-דינם.

2.

בפסק-הדין נקבע כי המבקשים פנו לארגון פשיעה במטרה זה יסייע בידם להוציא כספים מאת שניים שעימם היו למבקשים קשרים עסקיים (להלן: השניים ). ארגון הפשיעה נקט באיומים קשים ובוטים כלפי השניים וכלפי עורך-דינם במספר הזדמנויות שונות, שבחלקן היו המבקשים נוכחים. איומים אלה צלחו לבסוף בהטלת אימה על השניים, שהעבירו לארגון הפשיעה 900,000 ש"ח ב-30 צ'קים.

3.

הבקשה לדיון נוסף נשענת על שני אדנים: האחד, הטענה שלפיה הפרשנות שהעניק בית משפט זה לסעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: סעיף 3 ) היא הלכה "חשובה וקשה" כאמור בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; והשני, טענת המבקשים לפיה יש לזכותם משום שנאשם אחר בכתב האישום זוכה מאשמה ביחס לסעיף 3, על אף שהתקיימו בו, לטענתם, מאפיינים דומים. יצוין, כי המבקשים מעלים שורה ארוכה של השגות נוספות על נכונותן של קביעות שונות בפסק-הדין, משל הגישו ערעור על פסק-הדין. המבקשים אף אינם טוענים כי בקביעות אלה נקבעה הלכה כלשהי, או טוענים לכך בסתמיות וללא פירוט, ולפיכך לא ראיתי להידרש להן.

4.

תחילה יש לדון בטענתם של המבקשים לגבי ההשלכה שצריכה להיות לפסק-הדין בע"פ 9581/09, שניתן בעניינו של אותו נאשם שזוכה מאשמה ביחס לסעיף 3. אותו נאשם זוכה על-ידי בית המשפט המחוזי, מחמת הספק, והמשיבה לא ערערה על כך. לפיכך לא נדרש בית משפט זה לזיכוי, ואין לתמוה על כך. כך או אחרת, הכלל הוא כי אין זיכויו של אדם אחד, אשר מעשיו והראיות שהוצגו לגביו ייחודיים לו, יכול לשמש עילה לזיכויו של אחר. יתירה מכך, בית משפט זה כלל לא התייחס לסוגיה זו בפסק-דינו ועל-כן לא ניתן לומר כי נקבעה הלכה כלשהי לעניין זה.

5.

בית משפט זה אכן נדרש בפסק-הדין לשאלת פרשנותו הראויה של סעיף 3. לעניין זה נקבע כי היסוד של "העובר עבירה במסגרת פעילות של ארגון פשיעה" אינו מתייחד למי שהוא חבר או פעיל בארגון פשיעה. המבקשים אינם חברים או פעילים בארגון פשיעה, אולם גייסו את ארגון הפשיעה לעזרתם, ונטלו חלק פעיל בפעולה של סחיטה באיומים באמצעות ארגון הפשיעה, במטרה ליהנות מפירות הסחיטה. כעת הם טוענים כי רק "השיטתיות וההמשכיות" שבביצוע עבירות בתור חבר בארגון פשיעה מצדיקים את הגדרת העבירה ככזו שנעשתה "במסגרת ארגון פשיעה". בית המשפט בחן את סוגיית פרשנות התיבות "במסגרת ארגון פשיעה" על רקע החוק כמכלול ועל רקע תכליתו וכאמור, הגיע למסקנה כי חברות בארגון פשיעה אינה תנאי מוקדם להפעלת סעיף 3. זאת, בין היתר, משום שהחמרת הענישה כלפי אדם הפונה מיוזמתו לארגון פשיעה ויוזם פעילות עבריינית משותפת איתו, עונה על תכליותיו של חוק המאבק בארגוני פשיעה. בהלכה זו לא מתקיימים המאפיינים המיוחדים המצדיקים נקיטה בהליך הנדיר של קיום דיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים. כידוע, הלכותיו של בית המשפט העליון נקבעות על דרך הכלל בהרכב של שלושה משופטיו, והמבקשים אינם מצביעים על קושי או חשיבות חריגים המתקיימים לגבי הפרשנות של סעיף 3, כפי שנקבעה בפסק-הדין.

אשר-על-כן, העתירה נדחית.