דנ"פ 7111/99 פאיק עודה נ. ועדת הבחירות למועצה המקומית ולראשות המועצה ג'לג

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 6456/99, 6494/99 מיום 10.11.99.

1.עניינו של פסק הדין בבחירות (החוזרות) למועצה המקומית ולראשות המועצה המקומית ברשות המקומית ג'לג'וליה. הבחירות נערכו ביום 24.11.98. על תוצאות הבחירות הוגשו שני ערעורים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ר' שטרנברג-אליעז). בהסכמת הצדדים, מינה בית המשפט מומחה לכתב יד מטעמו. הלה בדק את הפתקים והגיע לכלל מסקנה, כי 83 פתקים ראויים לפסילה, נוכח העובדה שנכתבו באותו כתב יד. עוד הסכימו הצדדים, כי עשרים מעטפות שנפסלו על ידי פקיד הבחירות נעלמו. על סמך ממצאים אלה (בית המשפט דחה את יתר טענותיהם של המערערים) הורה בית המשפט המחוזי על קיום בחירות חוזרות למועצה, אך לא מצא מקום להורות על קיום בחירות חוזרות למשרת ראש המועצה.

2.על פסק דין זה הוגשו שתי בקשות רשות ערעור. אחת מהן (רע"א 6494/99), שעניינה ההחלטה שלא לקיים בחירות חוזרות לראשות המועצה נדחתה, - ואין בפני עתירה בעניינה. בבקשה השניה , שעניינה ההוראה לקיים בחירות חוזרות למועצה, ניתנה רשות ערעור והיא נדונה כערעור. בית המשפט העליון, קבע, כי לא היה מקום לפסול את הבחירות שנערכו, חרף הפגמים שנתגלו בהן. בהתייחסו לפתקים שנכתבו בכתב יד זהה, קבע בית המשפט כי משנקבע בסעיף 63(12)(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה1965- (להלן: "חוק הבחירות") הסעד למקרה של גילוי פתקים שנכתבו באותו כתב יד, הרי די בכך. בהתייחסו למעטפות שנעלמו, קבע בית המשפט, כי נציגי הסיעות שביקשו את ביטול הבחירות היו שותפים להחלטה לפסול את אותן מעטפות וכי לא הועלתה כל טענה המקשרת בין ההיעלמות לבין הצורך בביטול הבחירות. מטעם זה, הגיע בית המשפט למסקנה, כי אין מקום וטעם בביטול הבחירות, והורה על חישוב תוצאותיהן על בסיס הקביעה, כי המעטפות שנעלמו הכילו פתקים פסולים ועל בסיס פסילתם של 65 קולות.

3.בעתירה שבפני מתמקדים העותרים בקביעתו של בית המשפט העליון שעניינה בפתקים שנמצאו כתובים בכתב יד זהה. לטענת העותרים, התעלם בית המשפט העליון מקביעותיו של המומחה באשר לקיומם של פתקים שניתן להניח (הגם שאין לקבוע בודאות) כי נכתבו בידי אותו אדם. עוד הם טוענים, כי נוכח ההשפעה הרחבה של פסילת הקולות על תוצאות הבחירות היה מקום לקבוע (לטענת העותרים - בהתאם להלכה הקיימת) כי הפגמים שהתגלו יורדים לשורשו של עניין ומחייבים את עריכתן של בחירות חדשות. לעניין זה מסתמכים העותרים על פסקי דינו של בית המשפט העליון ברע"א 176/89 אלדין נ' עמאש , פ"ד מג (2) 281, 286, ברע"א 105/94

נאסר נ' באדר , לא פורסם, וברע"א 1863/90 רביץ נ' דיין , פ"ד מה (2) 309. לשיטתם של העותרים, משקבע המומחה, כי קיימים פתקים נוספים, לגביהם קיימת אפשרות כי נכתבו על ידי אותו אדם, היה די בכך כדי להביא לעריכת בחירות חדשות.

4.לאחר שעיינתי בעתירה החלטתי לדחותה. סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- קובע, כי נשיא בית המשפט העליון רשאי להורות על קיום דיון נוסף " אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש... מקום לדיון נוסף". כאמור לעיל, התבסס פסק הדיו נשוא העתירה על סעיף 63 (12)(ב) לחוק הבחירות. הסעיף (שהוסף לחוק הבחירות במסגרת חוק הרשויות המקומיות (תיקוני חקיקה) (הסדרי בחירות) (מס' 2), התשנ"ח1998-) מכיל בחובו את הסעד למקרה של גילוי פתקי הצבעה שנכתבו בכתב יד - סעד שיישומו מאפשר קביעה ודאית בדבר תוצאות הבחירות. לעניין זה נבדל פסק הדין נשוא העתירה מפסקי הדין עליהם מסתמכים העותרים: פסקי דין שעניינם בקיום מספר עודף של קולות בקלפי מסויימת - כאשר אין ניתן לזהות איזה מן הקולות שנמנו הם פרי הצבעה פסולה ואיזה הם "קולות כשרים" (וראו רע"א 1863/90 רביץ נ' דיין , פ"ד מה (2) 309 וכן רע"א 105/94 נאסר נ' באדר , טרם פורסם). פסק הדין ברע"א 176/89 אלדין נ' עמאש , פ"ד מג (2) 281, שגם אותו מאזכרים העותרים בטיעוניהם, תואם דוקא את פסק הדין נשוא העתירה: שם אמנם הורה בית המשפט על קיום בחירות חדשות. אולם הוראה זו נבעה מכך ששתי מעטפות מזוהות נפסלו ופסילתן היא שהביאה לסיטואציה הנדירה של שוויון בין המתמודדים. השוויון - ולא גילוי המעטפות הפסולות הוא שיצר את הצורך בקיום בחירות חדשות. מפסק הדין עולה לכאורה, כי אילו היה חישוב הקולות לאחר הפסילה מצביע על זכיית אחד המועמדים (בדומה לסיטואציה שהתקיימה בענייננו), כי אז היה אותו מועמד זוכה, בלא שיידרש קיום בחירות חוזרות. אכן, פסק הדין נשוא העתירה הוא פסק הדין הראשון בו התעוררה שאלת יישומו של סעיף 63(12)(ב) לחוק הבחירות. אולם ראשוניות זו, כשלעצמה, אינה מצדיקה את עריכתו של דיון נוסף:

"בעצם קיומו הפורמלי של חידוש יש רק יסוד אחד, אומנם בלעדיו אין, למתן החלטה על דיון נוסף; אולם, חייב להצטרף לכך יסוד נוסף והוא כי מהותה של הטענה תצדיק דיון נוסף, יהיה זה בשל משקלה העצמי או בשל טעם דומה. זאת ועוד, הלכות באות ומחדשות ויש וסוגיה פלונית עולה לראשונה בבית המשפט. אולם, מעולם לא קיבלנו את התיזה כי כל אימת והלכה פלונית היא בגדר פסיקה ראשונה מסוגה, עליה גם לעבור מניה וביה תהליך של דיון נוסף. לו היינו נוהגים כך היינו מקיימים כל שנה דיונים נוספים לעשרותיהם והופכים את הדיון הנוסף במקום הליך יוצא דופן להליך מן השורה . ." (דנ"א 840/91 רביץ נ' דיין , לא פורסם)

יתר טענותיהם של העותרים מתייחסות למעשה, לקביעות העובדתיות שביסוד פסק הדין. משמעה של טענת העותרים בעניין זה הוא, כי היה על בית המשפט העליון להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי, שמינה את המומחה והתרשם באופן בלתי אמצעי מעדותו בעת ש"נחקר על חוות דעתו באריכות רבה" (עמ' 43 לפסק הדין). בית המשפט המחוזי קבע, בסופו של דבר, כי "לאור מכלול השיקולים מתקבלת חוות הדעת כראיה מספקת להוכחת הליקויים ב - 83 פתקי הצבעה" העותרים סבורים, כי היה על בית המשפט העליון לקבוע כי מספר הפתקים בהם נתגלו ליקויים הוא גדול יותר. טענה זו היא, בבסיסה טענת ערעור, וככזו אין מקומה בעתירה לדיון נוסף. שהרי "דיון נוסף אינו ערעור נוסף" (וראו, לדוגמא: דנ"א 3940/97 קליין ליאור, קטין נ' ד"ר מלינה קנר , לא פורסם ; דנ"א 3067/97 חביב אלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, כן ראו דנ"א 840/91).

מן הטעמים הללו, דין העתירה להידחות.