דנ"פ 732/00 אסתר רפאלוב נ. המגן חברה לביטוח בע''מ

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו דחה תובענה שהגישה המבקשת כנגד המשיבים למתן סעד הצהרתי, שלפיו מחצית מזכויות בדירה שמושכנו להבטחת הלוואה שנטל המשיב 3 (להלן: החייב), בעלה של המבקשת, מן המשיבה 1 (להלן: הנושה) - שייכות למבקשת, שאף ערבה לחיובי בעלה כלפי הנושה. בפסק-הדין נקבע, כי הזכויות בדירה שייכות במלואן לחייב; כי המבקשת מנועה מלטעון לזכותה בדירה לאחר שבעת כריתת חוזה ההלוואה יצרה בפני הנושה מצג שלפיו החייב הוא בעל הזכויות היחיד בדירה ואילו המבקשת, שערבה לחיוביו, איננה בעלת זכויות בה; וכי על-כן הנושה רשאית להמשיך בהליכי הוצאה-לפועל שנקטה למימוש המשכון - לאחר שהחייב לא פרע את ההלוואה - שבגידרם אף נפתח הליך לפינוי המבקשת מן הדירה.

בקשות שונות שהגישה המבקשת לראש ההוצאה-לפועל ולבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לעיכוב הליכי פינויה מן הדירה נדחו.

המבקשת הגישה ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, וכן הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי והליכי פינוי הדירה, וזאת עד שיתברר ערעורה. בקשתה נדחתה בתאריך 14.1.01 על-ידי בית-משפט זה, לאחר שנקבע, בין היתר:

הלכה פסוקה היא, שבבוא בית המשפט לבחון את מאזן הנוחות בהליך מסוג זה, לא די כי ישתכנע שמימוש הבטוחה לאלתר יגרום נזק לחייב, אלא עליו גם להשתכנע "שעיכוב מימושה של הבטוחה לא יגרום נזק לזוכה ולא יגרע מסיכוייו להיפרע מן הבטוחה, באותה מידה, גם אם יושעה המימוש". . . הלכה זו חלה גם כשהמבקש לעכב את מימוש הבטוחה אינו החייב אלא ערבו. והמבקשת לא שכנעה...כי עיכוב הליכי המימוש של הדירה לא יגרום נזק ל[נושה].

המבקשת לא קיבלה עליה את הדין והגישה את הבקשה שבפניי, שבגידרה חזרה באת-כוחה, עורכת-הדין חנה נאמן-גלאי, על טענתה במסגרת בקשתה הקודמת, שלפיה ייגרם לה נזק בלתי-הפיך אם הליכי פינוי הדירה לא יעוכבו, והוסיפה כי במסגרת בקשתה הקודמת לעיכוב הליכי הפינוי נמנעה ממנה האפשרות להשיב לתגובת המשיבים, וכי בקשתה הקודמת לא הייתה מפורטת די הצורך כיוון שהוגשה תחת מגבלה של לחץ הזמן. עוד נטען, כי למבקשת נודעו פרטים חדשים הנוגעים לנסיבות שבהן חתם החייב על שטר-המשכון ואשר מקימים עילה לביטולו.

עיינתי בבקשה ובנימוקיה, ואף בטענות הנוגעות לתגובת המשיבים שהוגשה במסגרת הבקשה הקודמת, אך לא מצאתי כי יש מקום לשנות מהחלטת בית-משפט זה מתאריך 14.1.01.

אשר לטענות המבקשת בדבר העובדות החדשות שנתגלו לה, הרי שאלו לא נדונו במסגרת התובענה שהגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי, וממילא אין בהן כדי להצדיק את עיכוב הליכי הפינוי במהלך שמיעת הערעור.

הבקשה נדחית.