פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"פ
7550/03
בפני:
כבוד השופט א' מצא
העותר:
ישראל לוין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
עתירה לקיום דיון נוסף בהחלטתו של בית-המשפט העליון מיום 5.8.03
ברע"פ 1952/03 שניתנה על ידי כבוד השופטים
ד' דורנר, א' גרוניס וא' חיות
בשם העותר: עו"ד מ'
יונאי
החלטה
העותר הורשע בבית-המשפט לתעבורה בגרימת מוות ברשלנות של שתי הולכות רגל במעבר חציה ובעבירות נוספות הנובעות מאותו אירוע. נגזרו עליו שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ופסילה לנהיגה למשך עשר שנים. העותר והמשיבה ערערו על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי, ושני הערעורים נדחו. בית-המשפט העליון, בהרכב שלושה שופטים, סירב לתת לעותר רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. כנגד החלטה זו מופנית העתירה לדיון נוסף, שבהחלטת כבוד הנשיא הועברה לעיוני.
החלטתו של בית-משפט העליון קצרה, ובחלקה הרלוונטי לענייננו נאמר כך:
שמענו את טענותיו של עורך-הדין לויתן, ועל אף מאמציו להלבישן בלבוש משפטי בעל אופי כללי, לא מצאנו בהן עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. ענייננו במקרה פרטני, שאינו מעורר שאלות משפטיות כלליות.
הבקשה נדחית.
בעתירתו לדיון נוסף מפרט העותר שלוש שאלות כלליות בדיני תעבורה, שלטענתו הוכרעו בבית-המשפט המחוזי והצדיקו מתן רשות ערעור. הוא טוען, כי "בית המשפט אשר לא נתן לו רשות לערער, מנע דיון בשאלות הנ"ל, שאלות העולות כתוצאה מפרשנות סותרת הנובעת מפסקי דין שונים של בית המשפט העליון, ומהלכה משתמעת אשר יצאה מבית המשפט המחוזי בחיפה, הלכה אשר יש ליתן את הדעת: האם להשאירה על כנה אם לאו".
דין העתירה להידחות. השאלות המועלות על-ידי העותר בעתירתו כלל לא נדונו בהחלטתו של בית-המשפט העליון. ממילא לא נקבעה לגביהן כל הלכה שניתן להעמידה לדיון נוסף, כדרישת סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. למותר לציין כי בדחותו את בקשת רשות הערעור לא נקט בית-המשפט העליון כל עמדה ביחס לצדקת הנמקתו של בית-המשפט המחוזי לגוף העניין, ומכאן שלא ניתן לראות בהחלטתו - אפילו במשתמע - משום אימוץ איזו מקביעותיו של בית-המשפט קמא.
העתירה נדחית.
ניתנה היום, ז' באלול תשס"ג
(4.9.03).
ש ו פ ט