רע"פ 1952/03 ישראל לוין נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר:

ישראל לוין נמצא אשם בבית-המשפט לתעבורה בחיפה בגרימת מוות ברשלנות של שתי הולכות-רגל במעבר-חציה, ואי-האטה ואי-מתן אפשרות מעבר חציה, ובגין עבירות אלה נגזרו עליו שישה חודשי מאסר בעבודות שירות וכן פסילה לנהיגה לתקופה של עשר שנים.

לוין ערער על הרשעתו, ולחלופין על חומרת עונשו, בעוד שהמדינה ערערה כנגד קולת העונש.

בפסק-דין מפורט ומקיף נכנס בית-המשפט המחוזי לפני-ולפנים חומר הראיות ובחן בשנית את ממצאיו העובדתיים וכן את מסקנותיו של בית-המשפט לתעבורה, ובסופו של יום דחה את שני הערעורים. בסיום פסק-דינו נרשם: "זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 יום מהיום".

על-בסיס משפט זה, הגיש לוין הודעת ערעור לבית-משפט זה, אלא שבאין זכות ערעור על-פי דין התייחסו להודעת הערעור כבקשת רשות ערעור, והשופטת טובה שטרסברג-כהן הורתה להעביר את הבקשה בפני הרכב, כאשר עליו יהא גם להכריע בשאלה אם ניתן היה לראות באמור בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מתן רשות להגשת ערעור. בדיון בפנינו ביקש הסניגור, עורך-הדין עמיקם לויתן, לראות בדברים אלה מתן רשות ערעור.

לא נוכל לקבל עמדה זו.

על-פני הדברים ברי, כי נפלה טעות טכנית בפסק-הדין, שהרי ברור הוא כי אין זכות ערעור לבית-המשפט העליון. אין להניח גם, שבית-המשפט המחוזי התכוון לתת רשות ערעור, שהוא מעשה חריג ביותר – שכן, איש מהצדדים לא ביקש אותו לתת רשות כזו, ואף לא היה דיון על כך. משכך, נתייחס אנו להודעת הערעור כבקשת רשות ערעור.

השאלה המתעוררת היא, אם יש עילה למתן רשות כזאת. שמענו את טענותיו של עורך-הדין לויתן, ועל אף מאמציו להלבישן בלבוש משפטי בעל אופי כללי, לא מצאנו בהן עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. ענייננו במקרה פרטני, שאינו מעורר שאלות משפטיות כלליות.

הבקשה נדחית.

בית-המשפט לתעבורה בחיפה יקבע תחילת מועדן של עבודות השירות, ואף יבקש חוות-דעת מעודכנת של הממונה על עבודות השירות, אם ימצא זאת לנכון.