דנ"פ 7626/13 יונית קרני חממה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה ב-ע"פ 2706/13 קרני נ' מדינת ישראל (27.10.2013) (מפי השופט ס' ג'ובראן , בהסכמת השופטים ע' פוגלמן ו ד'

ברק-ארז ).

2.

העותרת הורשעה בבית המשפט המחוזי בעבירת סיוע להפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופטת ו' מרוז ), ביום 6.7.2010 נסעה העותרת ברכב לאחר ששתתה משקאות אלכוהוליים יחד עם אדם עימו הייתה מיודדת בשם גמליאל, שנהג ברכב והיה אף הוא שתוי. במהלך נסיעתם, חצה המנוח את הכביש. גמליאל הבחין במנוח באיחור, לא הספיק לבלום ופגע במנוח בעצמה גבוהה מאד. אף על פי כן, המשיכו גמליאל והעותרת בנסיעתם לביתו של גמליאל, תוך הפקרת המנוח.

3.

גמליאל הורשע על פי הודאתו בעבירות הריגה, הפקרה אחרי פגיעה ונהיגה בשכרות. אשר לעותרת, קבע בית המשפט המחוזי כי בשתיקתה, עודדה העותרת את גמליאל להפקיר את המנוח, ומשכך סייעה לביצוע ההפקרה. בתוך כך, דחה בית המשפט המחוזי את אחת מטענות ההגנה של העותרת, היא הרלוונטית לבקשה שלפניי, לפיה בעת ביצוע העבירה הייתה העותרת נתונה במצב של שכרות לפי סעיף 34ט לחוק העונשין, המגן מפני אחריות פלילית. נקבע, כי אמנם אחוז האלכוהול בדמה של העותרת היה גבוה מן הסף החוקי, אך לא הוכח כי היא הייתה במצב של שכרות כהגדרתו בחוק. בית המשפט המחוזי קבע כי במהלך הנסיעה הייתה העותרת רדומה, אך בעת התאונה התעוררה והייתה מודעת להתרחשותה של התאונה ולתוצאתה הקשה. כן נקבע כי בעניינה של העותרת חל הסייג להגנת השכרות, שהוא כניסה למצב השכרות מרצון (סעיף 34ט(ב) לחוק העונשין). על יסוד קביעות אלה, בין היתר, הרשיע בית המשפט המחוזי את העותרת בעבירת סיוע להפקרה אחרי פגיעה, וגזר עליה שלושה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות; מאסר על תנאי של שלושה חודשים לתקופה של שנתיים; פיצוי למשפחת המנוח בסך של 2000 ש"ח; ופסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של שנה.

העותרת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ביצוע עונש המאסר בדרך של עבודות שירות אשר הושת על העותרת, עוכב עד להכרעה בערעור (השופט א' שהם , החלטה מיום 20.5.2013).

4.

ערעורה של העותרת לבית משפט זה על הכרעת הדין וגזר הדין – נדחה פה-אחד. בפסק הדין בערעור נקבע כי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, לפיהן העותרת הבינה היטב כי ארעה תאונה בה נדרס אדם. אי לכך, נקבע כי לא התקיים אחד התנאים הנדרשים לגיבוש מצב של שכרות כהגדרתו בסעיף 34ט(ד) לחוק העונשין, והוא היותו של מבצע העבירה חסר יכולת של ממש להבין את המעשה, או חסר יכולת להבין את הפסול במעשה או חסר יכולת להימנע מעשיית המעשה. מכל מקום, נקבע כי העותרת הביאה עצמה למצב של שכרות מרצונה, ועל כן ממילא לא עומדת לה הגנת השכרות. בית המשפט קבע כי העותרת תתייצב ביום 27.11.2013 בשעה 9:00 אצל הממונה על עבודות שירות מחוז מרכז לשם תחילת ריצוי עונשה.

5.

מכאן בקשת העותרת לדיון נוסף. לטענת העותרת, בפסק הדין בערעור נפסקה הלכה חדשה וקשה, המצדיקה קיומו של דיון נוסף. נטען, כי בית משפט זה שגה בקביעתו לפיה הגנת השכרות אינה עומדת לעותרת משום שהיא נכנסה למצב השכרות מרצונה החופשי. לטענת העותרת, קביעה זו מהווה הלכה חדשה, לפיה הסייג להגנת השכרות (כניסה למצב שכרות מרצון) חל על ביצוע עבירות סיוע במחדל. עוד נטען, כי קביעה זו אינה סבירה משום שמשמעותה היא כי מעתה גם על הנוסעים ברכב, ולא רק

על הנהגים, תיאסר שתיית אלכוהול לפני כניסתם לרכב.

6.

דין הבקשה להידחות. לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הרשות לדיון נוסף תינתן רק במקרים בהם פסק בית המשפט העליון הלכה חדשה, הסותרת הלכה קודמת של בית המשפט העליון או הלכה שמפאת קשיותה או חידושה ראויה היא כי תידון בדיון נוסף.

בענייננו לא נפסקה הלכה חדשה, וממילא לא הלכה שמפאת קשיותה או חידושה ראויה היא כי תידון בדיון נוסף. לפי סעיף 34ט(א) לחוק העונשין "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה במצב של שכרות שנגרמה שלא בהתנהגותו הנשלטת או שלא מדעתו". סעיף 34ט(ד) לחוק העונשין מוסיף וקובע כי "מצב של שכרות" הוא "מצב שבו נמצא אדם בהשפעת חומר אלכוהולי, סם מסוכן או גורם מסמם אחר, ועקב כך הוא היה חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה."

בפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף נקבע כי העותרת לא הוכיחה כי עניינה בא בגדר אחד המצבים המנויים בסיפא של סעיף 34ט(ד) המצוטט לעיל. בית משפט זה אימץ את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, לפיהם העותרת ידעה בבירור כי התרחשה תאונה בה נדרס אדם. זאת, בהתאם להלכה לפיה בית משפט של ערעור לא יטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית. מסקנתו של בית משפט זה כי העותרת לא הייתה נתונה במצב שכרות כהגדרתו בחוק, נסמכה אפוא על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ואין בה כל חידוש הלכתי (ראו והשוו: דנ"פ 3465/13 גדו נ' מדינת ישראל , פסקה 6 להחלטתו של הנשיא א' גרוניס (20.5.2013)). הקביעה עליה יצא קצפה של העותרת, לפיה העותרת אינה זכאית ליהנות מהגנת השכרות משום שהיא הביאה עצמה למצב של שכרות, נקבעה בפסק הדין בבחינת למעלה מן הצורך בלבד.

7.

העתירה נדחית, בלא שהתבקשה תשובה. העותרת תתייצב לריצוי עבודות השירות כאמור בסיפא לפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף.