דנ"פ 7653/06 ריבה רוכברג-עו"ד נ. הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין

פסק-הדין נשוא עתירה זו לדיון נוסף ניתן על-ידי השופטים א' פרוקצ'יה, א' א' לוי וא' רובינשטיין, והוא עוסק במספר הליכים משמעתיים שנוהלו כנגד העותרת, עורכת-דין במקצועה, במוסדות לשכת עורכי הדין. העותרת הורשעה בשורה של עבירות והוטלו עליה עונשים שונים, ובכלל זה עונשי השעיה. בית משפט זה בפסק-דינו סקר את ההליכים השונים שהתקיימו, וכן את הרקע להם, ובכלל זה, את ההתבטאויות של העותרת כלפי עורך-דין אחר. בית המשפט קבע כי אפילו בהנחה שיש ממש בטענותיה של העותרת כלפי אותו עורך-דין, הרי ש"ההתבטאויות בהן נקטה המערערת [העותרת] כלפי חבר למקצוע – 'נוכל ושקרן', 'הדרכה לעדות שקר', 'מעורב במרמה' ו'עבריין' – חמורות וקשות הן, ואין להן דבר וחצי דבר עם החובה להגן על עניינו של לקוח ב'נאמנות ובמסירות'". בית המשפט אף ראה להחמיר בעונשה של העותרת, וכך כתב:

המערערת נכשלה ושבה ונכשלה בהתנהגות לא ראויה במספר מישורים - כלפי לקוחות אשר שכרו את שירותיה, כלפי עד, כלפי חבר למקצוע, וגם מבית הדין המשמעתי המחוזי היא לא חסכה את שבט לשונה. התנהגות מסוג זה, שלעתים היתה בוטה ביותר, אינה יאה למקצוע עריכת הדין, ועל כן אין להקל בה ראש. כך בדרך כלל, ומקל וחומר בעניינה של מי שכבר נתנסתה בהליכים משמעתיים, ונראה כי היא מתקשה לשנן את הלקח הנדרש. לחובת המערערת ניצבת שורה ארוכה של הרשעות, רובן מאותו סוג, ועל כן איננו סבורים כי מדובר בכישלון חד פעמי או שיקול דעת שגוי, אלא בהתנהגות נמשכת ששלובים בה פגיעה בעניינם של לקוחות וחברים למקצוע. מנקודת השקפה זו, ובמיוחד נוכח ריבוי העבירות בהן הורשעה הפעם, אני סבור כי בעונשים שהושתו על המערערת לא ניתן מענה הולם לחומרתן של העבירות בהן חטאה, ועל כן אני מציע כי נקבל את ערעורו של המשיב, נבטל את עונשי ההשעיה בפועל נושא הערעור, ותחתם נגזור למערערת השעיה של חברותה בלשכה לתקופה של 18 חודשים. יתר רכיביהם של גזרי הדין, יישארו על כנם.

העותרת סבורה כי ראוי שבית משפט זה יקיים דיון נוסף בעניינה, בהרכב מורחב. היא סבורה כי מפסק-הדין יצאה הלכה המונעת מעורך-דין להצביע על מעשים פסולים של עורך-דין אחר. אלא שבכך לא דקה העותרת פורתא. בית המשפט הדגיש כי תוכן לחוד ודרך התבטאות ראויה כלפי עמית למקצוע לחוד, ובפסק-הדין לא נקבעה בעניין זה כל הלכה חדשנית המצריכה דיון נוסף. העותרת שבה ומעלה טענות שונות, בין היתר לגבי הצורך לאפשר לה להוכיח את נכונות השגותיה באשר לאופן ההתנהלות של עורך-הדין האחר. אלא שגם בעניינים אלה אמר בית המשפט העליון בפסק-הדין את דברו, ואין המקרה שבפנינו בא בגדר אותם מקרים חריגים שבהם יינתן דיון נוסף.

העתירה נדחית.