דנ"פ 8235/09 ישראל ולס נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לדיון נוסף בפסק-דין של בית משפט זה בע"פ 10715/08 ולס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 1.9.2009). פסק-הדין העיקרי נכתב על-ידי השופט א' א' לוי , והשופטים א' גרוניס ו ח' מלצר צירפו את הסכמתם, אולם השופט מלצר סבר בדעת מיעוט כי יש לקבל את ערעור המבקש בעניין העונש ולהפחית שנה אחת משש שנות המאסר שנגזרו עליו.

המבקש הוא אביו של הפעוט יצחק שמואל ולס ז"ל שנפטר בעת שהיה בן שלושה חודשים בלבד. לפי כתב האישום הפעוט נפטר בשל שראשו נחבט בקיר לאחר שהמבקש טלטל אותו בחוזקה ושמט אותו מידיו. המערער הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי בעבירת הריגה, ובית המשפט העליון אישר את ההרשעה. בית המשפט פרס בפירוט רב ובהרחבה את הנימוקים להרשעה, וטענות המבקש מתמקדות בנקודה מרכזית אחת הנוגעת לקבילות ההודאה שמסר, אשר נגבתה תוך הפרת זכות ההיוועצות בסנגור. משכך, אין צורך להרחיב ביתר העניינים שנידונו בפסק-הדין, ומכל מקום ברי כי בעניינים אלה לא קמה עילה לפי החוק לקיום דיון נוסף.

סוגיית קבילות הודאותיו של המבקש נבחנה על-פי הכללים הנהוגים בעניין זה, ובפרט לאור ההלכה שנקבעה בעניין יששכרוב (ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' הפרקליט הצבאי הראשי (טרם פורסם, 4.5.2006)). בית המשפט – תוך שהוא נדרש לטענות המבקש אחת-לאחת – פסק כי הודאתו של המבקש ניתנה באופן חופשי ומרצון. כמו-כן נקבע כי אין לפסול את ההודאה לפי כלל הפסילה פרי-הפסיקה. בהקשר זה הרחיב בית המשפט את הדיבור בעיקר לגבי הפרת זכות ההיוועצות של המבקש בעורך-דין. בית המשפט קבע כי זכות ההיוועצות אכן הופרה, אך עם זאת, בבחינה כוללת של אמות-המידה שהותוו בפסיקה, נמצא כי אין לפסול את הראיה. בית המשפט ציין כי אין מ דובר במקרה זה בהפרה טכנית או קלת ערך של זכות ההיוועצות, כי ניתן היה לגבות את הודעתו של המבקש כדין, וכי קיום הראייה אינו נפרד מאי-החוקיות בהשגתה. מנגד, עמד בית המשפט, בין היתר, על כך שהפרת זכות ההיוועצות הייתה שלא בכוונת מכוון אלא בתום-לב, עוד לפני שנפסקה הלכת יששכרוב , כי אי-החוקיות בגביית ההודאה לא פגעה באמינות תוכנה, וכי המבקש היה מודע לזכות השתיקה העומדת לו. עוד התייחס בית המשפט לחומרת העבירה שבה עסקינן במקרה זה.

ברור על פני הדברים שבית המשפט העליון לא ביקש לסטות ולא סטה מן ההלכה בנדון, אלא להיפך, מ דובר

ביישום ההלכה בנסיבות הספציפיות של המקרה שלפנינו. בפסק-הדין לא נקבעה אפוא הלכה חדשה, ובית המשפט גם לא סטה מהלכה קודמת. כך נקבע גם במקרה שבו החליט בית המשפט העליון (בדעת רוב) לפסול הודאות שנמסרו תוך פגיעה בזכויות החשוד, והמדינה ביקשה לקיים דיון נוסף:

הלכת יששכרוב מבוססת על הפעלתו של שיקול-דעת תלוי נסיבות, וכך נעשה גם בענייננו. בית המשפט איזן בין השיקולים השונים, בהתאם לנסיבותיו המיוחדות והפרטניות של המקרה, והגיע להכרעה לפיה מכלול נסיבות העניין מצדיקות את פסילת הודאותיו של אלזם... נוסחת האיזון באשר לפסילתן של ראיות הינה לפי מהותה תלוית נסיבות, ויש להפעילה בכל מקרה ומקרה לפי עובדותיו ומאפייניו המיוחדים. קביעת נקודת איזון קונקרטית בנסיבות עניין נתון אינה מהווה הלכה חדשה, ואינה מקימה עילה לדיון נוסף (דנ"פ 6341/09 מדינת ישראל נ' עזבון אלזם , תק-על 2009(4) 268

(2009)).

הליך הדיון הנוסף לא נועד לשמש לצורך ערעור על פסק-דין שניתן על-ידי הרכב של שלושה שופטים, וטענת המבקש כי יישום הלכת יששכרוב במקרה זה "מצומצם ושגוי" ולכן יוצר "הלכה חדשה", לא שכנעה אותי לגופה ומכל מקום אין בה כדי להקים עילה לדיון נוסף בפרשה זו.

התוצאה היא שהבקשה לדיון נוסף נדחית.