דנ"פ 8291/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש עותר לקיום דיון נוסף בעניינו לאחר שבית משפט זה קיבל את ערעור המדינה והשית עליו עונש של שלוש שנות מאסר בפועל בע"פ 229/08 (השופטים א' א' לוי, ע' ארבל וח' מלצר). לטענת המבקש, הקביעה בפסק הדין כי לבית המשפט אין סמכות להורות על השמתו במעון שאינו מעון נעול, היא הלכה חדשה המצדיקה את קיומו של דיון נוסף.

2.

ביום 2.6.2005, פגש המבקש – אז קטין בן כ-13 שנים בעל פיגור קל – בילד בן 4 שנים שעשה את דרכו לגן הילדים.

המבקש התעלל בילד בצורה קשה, המעבירה צמרמורת גם במי שמורגל במקרים קשים. אביא בעניין זה את תיאור התרחשות הדברים כפי שהיא הובאה בפסק הדין של בית המשפט העליון נשוא הבקשה שלפני:

המשיב פיתה את הקטין ללכת עמו, ובהגיעם לשדה הוא קשר את ידיו וגרר אותו למבנה נטוש שם הפשיט אותו מבגדיו, ומכאן ואילך החלה מסכת התעללות נדירה בחומרתה. המשיב השכיב את קורבנו על הרצפה, קשר את ידיו ורגליו, והחל להכניס לפי הטבעת שלו אבנים וענף עץ. בהמשך החדיר המשיב את איבר מינו לפיו של הקטין ואחר כך התחכך בגופו הערום. בעוד שהמתלונן שוכב על הרצפה, נטל המשיב מסמר והחל דופק אותו עם אבן על כפות רגליו של המתלונן. במשך כל האירוע בכה המתלונן וזעק מכאבים, ואפשר שמעשיו של המשיב היו נמשכים לולא נשמעו קולות של נשים קרבות למקום.

המבקש הורשע בגין מעשים אלו בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של מעשה סדום,

מעשים מגונים, התעללות בקטין או חסר ישע ותקיפת קטין. המבקש נדון להיות מוחזק במעון נעול במשך 3 שנים; כמו-כן נגזרו עליו 18 חודשי מאסר על-תנאי. המדינה ערערה על גזר הדין וטענה כי בשל מסוכנותו הגבוהה של המבקש יש לגזור עליו עונש של מאסר ממושך או לחילופין להגדיל את מספר השנים שבהם ישהה במעון הנעול. שירות המבחן הביע את עמדתו כי מעון נעול שאינו מותאם לאוכלוסיה עם צרכים מיוחדים כמו גם מאסר, הן חלופות ענישה שאינן הולמות את מצבו של המבקש. השירות המליץ להציב את המבקש במעון "אלנהדה" המותאם לאנשים בעלי מוגבלות, ואשר מאפשר לטפל במבקש ולמנוע את מסוכנותו גם יחד. בפסק הדין קבע בית המשפט העליון כי "...מעון 'אלנהדה', אף שהוא נמצא בפיקוח משרד הרווחה, לא הוכרז על ידי שר הרווחה כ-'מעון נעול', וממילא אין בידי בית המשפט הסמכות להורות על החזקת המשיב שם". בנסיבות אלה לא ראה בית המשפט מנוס מלקבל את ערעור המדינה, וגזר על המבקש 3 שנות מאסר בפועל במתקן כליאה. חלקי גזר הדין נותרו על כנם.

בבקשה לקיום דיון נוסף, טענתו העיקרית של המבקש היא שקביעתו של בית המשפט כי אין לו סמכות להורות על החזקתו במעון שאינו מעון נעול היא הלכה חדשה וקשה המצדיקה את קיום הדיון הנוסף. בתמיכה לבקשתו העלה המבקש מספר אפשרויות שבגדרן שמורה לבית המשפט סמכות להורות על החזקתו במעון שאינו נעול. כך למשל הפנה המבקש לסעיף 19ג לחוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969, המאפשר להביא נאשם שנקבע לגביו כי הוא סובל מפיגור בפני וועדת אבחון שתקבע את דרך הטיפול בו.

בחנתי את טענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי אין להורות במקרה זה על קיום דיון נוסף. הליך הדיון הנוסף מתייחד למקרים שבהם גובשה בבית המשפט העליון הלכה הסותרת הלכה קודמת, או הלכה שמפאת קשיותה או חשיבותה ראוי לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). המקרה שבפנינו אינו בא בגדר המקרים החריגים ויוצאי הדופן שבהם יש לקיים דיון נוסף בפני הרכב מורחב. בית המשפט לא ראה עצמו מוסמך להורות על אחזקתו של המשיב במעון שלא הוכרז על-ידי שר הרווחה "מעון נעול". בפסק הדין לא נשללה אפשרות כזו מכל וכל ובכל הנסיבות, והמדינה בתגובתה מדגישה כי אין היא טוענת, וכי לא טענה, כי קיים מחסום פרוצדוראלי בלתי עביר בהקשר זה, אלא כי המניעה בנסיבות המקרה היא בראש ובראשונה

מהותית . לאמור: מעון "אלנהדה" אינו מתאים להחזקת המבקש לאור מסוכנותו החריגה ויוצאת הדופן של האחרון, כפי שהיא משתקפת במעשים שבהם הורשע ובחוות הדעת לגביו. המדינה מדגישה את חוסר האפשרות להגן על הילדים השונים במעון "אלנהדה", בהתחשב באמצעי האבטחה שבמקום, ואת מכלול שיקולי הענישה הצריכים לעניין. ברי כי בית המשפט מוסמך להורות על כל אמצעי ענישה (ושיקום בכלל זה) הקבוע בחוק, ובנסיבות המקרה, המסקנה שאליה הגיעו שופטי ההרכב בערעור אינה מצדיקה את קיומו של דיון נוסף.

אכן, נסיבותיו האישיות של המבקש אינן פשוטות, אך המקרה אינו מקים עילה לדיון נוסף. מצטרף אני לדבריו של השופט א' א' לוי, שהפנה את תשומת הלב של שלטונות הכלא למצבו המיוחד של המבקש ולצורך שלו בהגנה ובמסגרת טיפולית מתאימה.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.