ע"פ 229/08 מדינת ישראל נ. פלוני

השופט א' א' לוי:

המשיב, קטין יליד שנת 1992, פגש בתאריך 2.6.2005 קטין אחר, יליד שנת 2001, (להלן: המתלונן), בעת שזה עשה את דרכו לגן הילדים. המשיב פיתה את הקטין ללכת עמו, ובהגיעם לשדה הוא קשר את ידיו וגרר אותו למבנה נטוש שם הפשיט אותו מבגדיו, ומכאן ואילך החלה מסכת התעללות נדירה בחומרתה. המשיב השכיב את קורבנו על הרצפה, קשר את ידיו ורגליו, והחל להכניס לפי הטבעת שלו אבנים וענף עץ. בהמשך החדיר המשיב את איבר מינו לפיו של הקטין ואחר כך התחכך בגופו הערום. בעוד שהמתלונן שוכב על הרצפה, נטל המשיב מסמר והחל דופק אותו עם אבן על כפות רגליו של המתלונן. במשך כל האירוע בכה המתלונן וזעק מכאבים, ואפשר שמעשיו של המשיב היו נמשכים לולא נשמעו קולות של נשים קרבות למקום.

בחודש סיוון התשס"ז הודיעו הצדדים לבית המשפט המחוזי כי גיבשו הסדר טיעון, במסגרתו יודה המשיב בעובדות שיוחסו לו ויידון לאחזקה במעון נעול וכן למאסר על-תנאי. ברם, בחודש חשוון התשס"ח (נובמבר 2007) התברר כי הצדדים שוב אינם רואים את עצמם כבולים להסדר הטיעון, ובהמשך טען כל צד לעונש כהבנתו.

בסופו של יום נחלקו שופטי המותב של בית משפט קמא בדעותיהם. כב' השופט כ' סעב הציע לגזור למשיב 54 חודשי מאסר ו-14 חודשים מאסר על-תנאי. דעתם של כב' השופטים י' אלרון ור' סוקול היתה שונה. הם סברו כי יש להורות על החזקת המשיב במעון נעול במשך 3 שנים, וכן לגזור לו 18 חודשים מאסר על-תנאי. בערעור שבפנינו משיגה המדינה על חוות דעתם של שופטי הרוב. להשקפתה, מהמשיב נשקפת סכנה חריגה בחומרתה, ועל כן יש להרחיקו מהצבור לתקופה ממושכת, בין אם על ידי מאסר ממושך או באמצעות החזקתו במעון נעול למלוא התקופה הקצובה בחוק הנוער. כמו כן, נתבקשנו להורות על הגבלת חופשותיו של המשיב.

לבקשה להאריך את תקופת שהייתו של המשיב במעון נעול, התנגד שרות המבחן. מעקב אחריו בתקופת שהותו במעון העלה כי מדובר בנער מופנם, דל מאד ביכולתו להביע את מחשבותיו, הוא מוגדר כסובל מפיגור קל ומוגבל ביכולתו להפיק תועלת מההליך הטיפולי. מאידך, סבור שרות המבחן כי החזקתו במתקן כליאה לא זו בלבד שלא יהיה בה תועלת, אלא קיים חשש כי המשיב ייפול קורבן למעשיהם של אחרים בו.

במצב זה הביע שרות המבחן את דעתו כי המשיב זקוק למסגרת טיפולית שיקומית המתמודדת עם אוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים, וכזו יכול לספק רק השרות לאדם המפגר. במסמכים נוספים שהונחו בפנינו בתחילת חודש זה – תסקיר שרות המבחן וחוות דעתה של מפקחת השמה ארצית של רשות החסות לנוער – הומלץ לשלב את המשיב במעון "אלנהדה" בתמרה, לאחר שזה נמצא מתאים לתת מענה לצרכיו, מחד, ולמנוע את מסוכנותו, מאידך. ברם, בעקבות פנייתנו לשרות המבחן, התברר כי מעון "אלנהדה", אף שהוא נמצא בפיקוח משרד הרווחה, לא הוכרז על ידי שר הרווחה כ"מעון נעול", וממילא אין בידי בית משפט הסמכות להורות על אחזקת המשיב שם.

במצב זה שוב אין מנוס מלקבל את הערעור, ועל כן אנו מורים כי תקופת 3 השנים בהם היה אמור המשיב לשהות במעון נעול מכח חוות דעתם של שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי, הוא ישא בה, בניכוי ימי שהייתו במעון "נוף הרים", בדרך של מאסר במתקן כליאה. יתר חלקי גזר דינו של בית המשפט – יישארו על כנם.

תשומת לב שלטונות הכלא מופנית למצבו המיוחד של המשיב, נתוניו הדלים, והחשש מפני פגיעה בו בתוך הכלא. יתרה מכך, נראה כי יש לשלב את המשיב בהקדם בתהליך טיפולי, הואיל ובלעדיו עלול הוא להוות ביום שחרורו סכנה לעצמו, לצבור בכלל ולקטינים בפרט.