דנ"פ 8955/01 יהונתן סוקוסאן נ. מדינת ישראל

עתירה לקיומו של דיון נוסף.

בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את העותר בעבירת אינוס, עבירה כהגדרתה בסעיף 345(א)(1) ובסעיף 345(א)(4) לחוק העונשין, תשל"ז1977- ( חוק העונשין ), ובעבירה של עשיית מעשה מגונה, עבירה כהגדרתה בסעיף 348(א) לחוק העונשין. משהורשע כך בדינו גזר בית המשפט על העותר עונש מאסר בפועל בן עשרים וארבעה חודשים ועליהם עשרים וארבעה חודשי מאסר על-תנאי (ת"פ 299/99). ההרשעה היתה ברוב דעות של השופטים צ' סגל ומ' מזרחי כנגד דעתו החולקת של השופט מ' גל. בסיפה לפסק דינו כותב השופט גל כי לדעתו יש לזכות את העותר בדינו "לאור הספיקות שפורטו לעיל, אשר מהם זכאי הוא ליהנות".

העותר ערער על הרשעתו בדין ועל גזר הדין שהושת עליו, אך בית המשפט העליון החליט - זו הפעם פה אחד - לדחות את הערעור במלואו (ע"פ 1904/01).

העתירה שלפניי היא לקיומו של דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון.

דבר החוק הוא - בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- - כי ניתן לקיים דיון נוסף בהלכה שנפסקה בבית המשפט העליון, אם נתקיימו בה באותה הלכה אחד מן התנאים המנויים בהוראת סעיף 30(ב), דהיינו, אם ההלכה עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או אם הלכה היא שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה, יש מקום לקיומו של דיון נוסף בה.

מהי איפוא אותה הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון, הלכה הנמצאת ראויה כי ייערך בה דיון נוסף? קראתי את פסק-דינו של בית המשפט העליון; קראתי, שניתי ושילשתי, והלכה לא נמצאה לי. הכרעת דינו של בית המשפט העליון - הכרעה קצרה ותמציתית - אינה נדרשת אלא למימצאי העובדה של בית המשפט המחוזי, ועל פי אותם מימצאים נדחה ערעורו של העותר. ובלשונו של בית המשפט:

[]הגענו למסקנה שעל פי התשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית משפט קמא לא נותר ספק כלשהו באשמתו של המערער.

הערעור הוא עובדתי במהותו ואנו מתבקשים להתערב בקביעות מהימנות. אין אנו, כבית משפט לערעורים, נוטים להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, מה עוד שבמקרה שלפנינו נארגה מסכת עובדתית איתנה ממנה הוסקו מסקנות הבנויות עליה ועל התרשמות ישירה מן העדים שהופיעו בפני בית המשפט, במיוחד המתלוננת, שגרסתה זכתה לאמון מלא, ולא בכדי.

לא מצאנו שיצאה שגגה מלפני בית המשפט קמא בקביעת העובדות, במסקנות שהוסקו מהן ובהחלת הדין הרלבנטי על העובדות שנקבעו.

קראתי בעיון את כתב העתירה וניסיתי לדלות ממנו "הלכה" שבית המשפט העליון קבע לגירסת בא-כוח העותר. אכן, בא-כוח העותר עשה מאמצים הירואיים להוציא מים מן הסלע, אך הסלע נותר יבש כשהיה. לא הלכה נקבעה אף לא מיקצתה של הלכה. ובהיעדרה של הלכה נותר שער הדיון הנוסף סוגֵר ומסוגר מפני העותר. השוו דנ"פ 3489/93 אור נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(2) 661, 663.

אני מחליט לדחות את העתירה מבלי שנדרשתי לתשובתה של המדינה.

היום, ג' בכסלו התשס"ב (18.11.2001).

ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

01089550. G01

/צש

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444