דנ"פ 9335/99 מרדכי שמעון נ. מדינת ישראל

1.ביום 26.1.00 דחיתי את עתירתו של המבקש לקיום דיון נוסף בעניינו והוריתי, כי יתייצב לריצוי עונשו ביום 2.2.00. ביום 30.1.00 הגיש המבקש "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע גזר הדין" לתקופה של חודש. זאת מחמת העובדה שאמו הישישה (בת ה - 80) אושפזה לפני מספר ימים בבית החולים עקב זיהום נשימתי חריף. מצבה הוחמר, היא חוברה למכונת הנשמה עקב אי ספיקה נשימתית קשה, מצבה מוגדר כקשה. אי לכך, מבקש המבקש, המתגורר עם אמו, לשהות ליד מיטתה ולסעוד אותה בחולייה. לבקשה צורף מכתב מן הרופא המטפל המאשר את המידע הרפואי אודות מצב האם והממליץ על שהיית המבקש בקרבתה.

2.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, מצבה הרפואי של האם (כמו גם מצבם של קרובי משפחה אחרים של המבקש בהם הוא תומך ולהם הוא מסייע) היה ידוע לבית המשפט ולא מנע את הקביעה בדבר תחילת ריצוי עונשו. עוד טוענת המשיבה, כי המבקש לא הראה, כי רק הוא מסוגל לסעוד את אמו ולא הצביע על כל פעולה שניתן היה לנקוט על מנת למצוא סידור חלופי לטיפול באם.

3.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

"מושכלות יסוד בתחום הענישה הפלילית מחייבות את ריצויו של עונש שהושת על אדם סמוך ככל האפשר למועד ביצוע העבירות בהן הורשע, ולמצער - סמוך ככל האפשר למועד הרשעתו." (דנ"פ 4603/97 אהרן משולם נ' מדינת ישראל לא פורסם)

בענייננו עבר המבקש את העבירות בהן הורשע לפני כשבע שנים, הוא הורשע בדינו ב - 8.2.99, עונשו נגזר ב - 2.6.99 וערעורו נדחה ב - 14.12.99. מאז הורשע בדינו היה למבקש די והותר זמן על מנת להערך למאסרו. מצבה של אמו הוא אכן קשה ומצער, אולם לא הובאה בפני טענה, כי מאסרו של המבקש ישלול מן האם טיפול רפואי או משפחתי לו היא זקוקה. כן לא הובאה בפני כל טענה המסבירה מדוע נדרש עיכוב של חודש דוקא. זאת ועוד: בבקשתו הקודמת לעיכוב ביצוע עונש מאסרו, ציין המבקש כי הוא אחד משבעה ילדים ( שמהם אחד נפטר ואחד לוקה בבריאותו). ניתן להניח, איפוא, כי ארבעת הילדים הנותרים יטפלו בצרכיה ובמחסורה של אמם. יש להצר על כך שלא יתאפשר למבקש להמשיך ולשהות ליד מיטת אמו החולה. אולם משהורשע המבקש בדינו ונדון למאסר בפועל, יגרור מאסרו, בכל עת בו יחל, את ניתוקו מאמו ומבני משפחתו ולעניין זה דחייה או ארכה נוספת לא תעלה ולא תוריד.

הבקשה נדחית איפוא.