דנ"פ 9335/99 מרדכי שמעון נ. מדינת ישראל

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (כבוד השופטים ד' דורנר, י' טירקל וא' ריבלין) בע"פ 4822/99 לפיו נדחה ערעורו של העותר על הרשעתו בביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חטיפה ותקיפה בנסיבות מחמירות.

1.העותר קבלן לעבודות עפר. ג'לאל שמסאנה ("המתלונן") עבד אצל העותר כמפעיל טרקטור במסגרת עבודות חפירה. על פי העובדות העולות מפסק הדין של בית המשפט המחוזי, חשד העותר במתלונן שהוא אחראי לגניבת ציוד וחומרים מאתר החפירה. חשד זה הוביל את העותר לתכנן את חטיפתו של המתלונן לצורך תחקורו ותשאולו בענין. לצורך כך, שכר העותר רכב פורד מסוג טרנזיט, ובשעת לילה מאוחרת נסע עם ארבעה אחרים לאתר העבודה, בו נשאר המתלונן לעבוד בהוראתו של העותר. העותר נשאר יחד עם אחד האנשים ברכב בשעה שהאחרים, התחפשו לרעולי פנים, תפסו את המתלונן והכניסו אותו לרכב, קשרו את עיניו, ידיו ורגליו וחקרו אותו תוך שימוש באלימות. יצוין, כי הכאת המתלונן, במהלך החקירה, בוצעה הלכה למעשה על ידי האנשים האחרים בעוד שהעותר עצמו לא נטל חלק בחקירה הקולנית ובמכות, אלא רק הנחה את "החוקרים". עם סיום החקירה הורד המתלונן בצד הכביש. העותר שילם לאחרים עבור חלקם באירוע.

2.בבית המשפט המחוזי הורשע העותר בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, ובעבירות חטיפה ותקיפה בנסיבות מחמירות כ"מבצע בצוותא". על העותר נגזר עונש של 30 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי, וכן תשלום פיצויים למתלונן. בית המשפט המחוזי אף קבע כי העותר הוא שתכנן ויזם את אירוע החטיפה. העותר ערער על הכרעת הדין לבית משפט זה, אשר דחה את ערעורו תוך שהוא מציין:

"בטיעונו הפרטני הצביע שמעון (העותר- א' ב') על סתירות בין הגירסאות המרשיעות שהוצגו בבית המשפט המחוזי וטען כי מדובר בעלילה שנרקמה נגדו בעקבות תביעה אזרחית שהגיש כנגד המתלונן... המערערים ביקשו איפוא כי נתערב בממצאי מהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי... לא מצאנו בסתירות ובפירכות שעליהן הצביעו שמעון ופארס עילה להתערב במימצאיו של בית המשפט המחוזי".

היינו, בית משפט זה התייחס לערעורו של העותר כערעור במישור העובדתי וקבע כי לא מצא מקום להתערב במימצאיו של בית המשפט המחוזי.

3.כעת מבקש העותר לקיים דיון נוסף בשתי הלכות משפטיות עקרוניות העולות, לטענתו, מפסק הדין נשוא עתירה זו. האחת - האם ניתן כיום, לאחר ביטול האחריות הסולידרית של הקושרים, להרשיע אדם בעבירת קשר כאשר ביצועה של העבירה המושלמת הוכח והוא הורשע בביצועה. לטענת העותר, קיימות בענין זה דעות שונות בין שופטי בית המשפט העליון, ועל כן ראוי לקיים בסוגיה זו דיון נוסף. השניה - מהם התנאים בהם אדם שיזם ותכנן את העבירה אך לא השתתף בה בפועל, יוצא מגדר "משדל" ונכנס לגדר "מבצע עיקרי". טענה זו עולה נוכח העובדה, כי העותר עצמו לא השתתף בחטיפת המתלונן בפועל, אלא רק ישב ברכב, ולא השתתף באופן פעיל באלימות שננקטה נגד המתלונן.

4.המדינה מתנגדת לקיומו של דיון נוסף. לטענתה, שאלת ההרשעה המקבילה בעבירת קשר ובעבירה המושלמת לא נידונה באף אחת מהערכאות ואף לא עלתה כטיעון על ידי העותר בהודעת הערעור. על כן, אין כאן "הלכה שנפסקה", כאמור בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, שיש לקיים בה דיון נוסף. באשר לשאלת קו הגבול בין "מבצע עיקרי" ל"משדל" טוענת המדינה, כי סוגיה זו נידונה בבית משפט זה בעבר בשורה של פסקי דין וההכרעה בה היא ברורה, מה עוד שהמקרה דנן הוא מקרה פשוט שאינו מעורר קושי בהלכות שנקבעו, ובודאי שאינו סוטה מהן.

5.לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה לה על נספחיהן נחה דעתי כי דין העתירה להידחות. מעיון בפסק הדין נשוא העתירה עולה, כי הוא עוסק רק בשאלות העובדתיות עליהן ערער העותר, ככל שהן מתייחסות להבדלי הגירסאות בעדויות השונות של המעורבים בפרשה. פסק הדין אינו מחדש הלכה כלשהי, וממילא אין מקום לקיים דיון נוסף - ולמעשה ראשון, בסוגיות אותן מעלה העותר (ראו דנ"פ 4874/99 חכמי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

6.במסגרת עתירתו לקיום דיון נוסף ביקש העותר לעכב את ביצוע גזר הדין עד להכרעה בעתירה לדיון הנוסף, ובדיון הנוסף אם יתקיים כזה, ולחילופין לפרק זמן של חמישה חודשים, עד שימצא העותר אמצעיים חלופיים לתמיכה שהוא מעניק לבני משפחתו. לא ניתן להיעתר לבקשת העותר. עם דחיית העתירה ניטל הטעם בהמשך עיכוב הביצוע. זאת ועוד; בית המשפט המחוזי אשר נתן את גזר הדין ביום 2.6.99 עיכב את ביצוע גזר הדין עד למתן פסק דין בערעור, ובית משפט זה אשר נתן את פסק דינו ביום 14.12.99 עיכב את ביצוע גזר הדין עד לתאריך 30.1.00. הזמן שחלף ממתן הכרעת הדין בבית המשפט המחוזי ועד היום (למעלה מ7- חודשים) די היה בו כדי לאפשר לעותר להתארגן לקראת ריצוי עונשו. על כן, איני מוצא מקום למתן דחיה נוספת של חמישה חודשים ברצוי העונש.

התוצאה היא כי העתירה נדחית. העותר יתייצב לריצוי עונשו ביום 2.2.00 בתחנת המשטרה במגרש הרוסים עד לשעה 12:00.