המ"ע 42522-10-24 המ"ע 42522-10-24

לפניי בקשה שנייה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 28.10.2024, בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 51855-10-23 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

רקע הדברים

1.ביום 30.10.2023 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 274(1), 274(2), 274(3) ו-25 לחוק העונשין, וחבלה במזיד בצוותא לפי סעיפים 413ה ו-29 לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 3.7.2023, בסמוך לשעה 21:00, התפתחו הפרות סדר בכניסה לשכונת עיסאוויה בירושלים נגד כוחות הביטחון. במסגרת הפרת הסדר, שכללה למעלה מ-30 מתפרעים רעולי פנים, חסמו המתפרעים את ציר הנסיעה באמצעות פחי אשפה בוערים וכן הציתו מספר מוקדי אש נוספים על מנת למשוך את כוחות הביטחון למקום. המשיב לקח חלק בהתפרעות בכך שיידה כ-15 אבנים אל עבר כוחות הביטחון, ממרחק של כ-45 מטרים. עוד נטען בכתב האישום כי במהלך ההתפרעות בה השתתף המשיב נגרמו נזקים לרכב משטרה.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום כנגד המשיב, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו. בבקשה נטען כי בידי המבקשת קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, ובהן: הודעות מפלילות של שני מתפרעים אחרים שלקחו חלק בהתפרעות נשוא כתב האישום; דו"חות פעולה והודעות של כוחות הביטחון שהשתתפו באירועים; סרטוני מצלמות אבטחה; איכונים אשר לא שוללים את הימצאות המשיב בעיסאוויה בעת ההתפרעות, התומכים גם בגרסתו המוקדמת של המשיב לפיה היה במקום בעת ההתפרעות וצילם סרטון שהעלה לרשת החברתית "טיק-טוק" (בחקירה נוספת שמר המשיב על זכות השתיקה). כמו כן, המבקשת טענה כי קיימת עילת מעצר בעניינו של המשיב מכוח סעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים, שכן קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור. לבסוף, צוין כי למשיב עבר פלילי הכולל שתי הרשעות קודמות בעבירות דומות, כאשר באחרונה שבהן נגזר על המשיב, בין היתר, עונש של ארבעה חודשי מאסר על תנאי, שהינו בר-הפעלה באם יורשע באישום דנן.

3.במסגרת דיון שהתקיים בבקשה הנ"ל ביום 30.10.2023, הסכים בא-כוח המשיב על דבר קיומו של "ניצוץ ראייתי" ועל הארכת מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת. בהמשך, בדיון שנערך ביום 12.11.2023, לאחר שהצדדים טענו את טענותיהם לעניין קיומן של ראיות לכאורה, ובדבר קיומה של עילת מעצר כנגד המשיב, הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' מינטקביץ), על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בעניינו. זאת, משמצא כי יש ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום וכי קיים סיכוי סביר להרשעתו; וכי אופי העבירות המיוחס למשיב מקים עילה מובהקת של מסוכנות.

4.ביום 5.6.2024 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד לתום ההליכים כנגדו. בבקשתו, טען המשיב כי מאז שהוגש כתב האישום כנגדו טרם התקיים אף לא דיון הוכחות אחד, ודיון ההוכחות הראשון קבוע ליום 9.9.2024. בשים לב לאמור לעיל, כך טען המשיב, התארכות המעצר מצדיקה כשלעצמה את שחרורו לחלופת מעצר. לנוכח התנגדות המבקשת לשחרור המשיב לחלופת מעצר, הורה בית המשפט המחוזי לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

ביום 14.7.2024 הוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. בתסקיר צוין כי מעיון ברישומו הפלילי של המשיב, עולה כי למשיב הרשעות קודמות בעבירות ביטחוניות, מהשנים 2021-2020, והוטלו עליו עונשים שונים לרבות עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות. עוד צוין בתסקיר כי המשיב סירב לשתף את שירות המבחן במניעים שעמדו ביסוד המעשים שמיוחסים לו בכתב האישום, וחלף זאת תלה את האשמה בגורמים אחרים וטען כי ישנו קרוב משפחה שמנסה להפלילו ומתנכל למשפחתו. על רקע האמור לעיל, צוין בתסקיר כי שירות המבחן מעריך כי קיים סיכון כי המשיב ישוב על מעשיו גם בעתיד.

עוד צוין בתסקיר כי המשיב ביקש לבחון את שחרורו למעצר בית, בבית משפחתו בעיסאוויה, בפיקוח אמו ואחיותיו. שירות המבחן ציין כי לאחר שנפגש עם המפקחות המוצעות, התרשמותו הינה שאמו מתקשה להפעיל מנגנוני פיקוח ראויים על ילדיה ונוטה להשליך את האחריות למעורבותם בפלילים על גורמים חיצוניים. לכן, כך צוין בתסקיר, אין לראות באמו של המבקש כגורם פיקוח מתאים. כמו כן, שירות המבחן ציין כי אחיותיו של המשיב אינן דמויות סמכותיות ודומיננטיות די הצורך בחייו, כך שיקשה עליהן להציב למשיב גבולות ברורים ולמנוע את הישנות מעשיו. לפיכך, צוין כי לעמדת שירות המבחן גם אחיותיו של המשיב אינן מתאימות לשמש כמפקחות.

כך, המלצת שירות המבחן הייתה כי: "המעטפת הפיקוחית לא תועיל לתת מענה מותאם לסיכונים הנשקפים ממנו. על כן אין אנו ממליצים על שחרורו לחלופה המוצעת".

5.ביני לביני, משחלפו תשעה חודשים ממעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, הגישה המבקשת בקשה לבית משפט זה, לצורך הארכת מעצרו של המבקש מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים. ביום 24.7.2024 הוארך מעצרו של המשיב, בהסכמתו, ב-90 ימים נוספים, החל מיום 30.7.2024, או עד למתן פסק דין בהליך העיקרי בעניינו (השופטת י' וילנר; בש"פ 5902/24).

6.ביום 29.7.2024 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופטת ע' זינגר), במסגרתה נדחתה בקשת המשיב לעיון חוזר. בהחלטה נקבע כי נוכח העובדה שבתסקיר שירות המבחן בענייננו של המשיב לא ניתנה המלצה על שחרורו לחלופת מעצר, אף שתקופת המאסר הצפויה למשיב אם יורשע אינה ארוכה, אין המדובר, בעת הנוכחית, במקרה המצדיק לסטות מהמלצת שירות המבחן ולשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 10.10.2024 הגיש המשיב בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד לתום ההליכים בעניינו.

7.אשר להתקדמות ההליך העיקרי בעניינו של המשיב, כאמור לעיל, דיון ההוכחות הראשון בתיק העיקרי היה קבוע ליום 9.9.2024. ברם, ביום 1.9.2024 הוגשה הודעה מטעם שירות בתי הסוהר, בה צוין כי המשיב נכנס לתקופה של בידוד רפואי נוכח התפשטות מחלה בין כותלי בית הסוהר. על כן, שירות בתי הסוהר עתר לכך שהדיון הקבוע ליום 9.9.2024 יידחה בחודש ימים שבמהלכם יקבל המשיב טיפול רפואי. ביום 8.9.2024 נעתר בית המשפט המחוזי (השופט א' רובין) לבקשת שירות בתי הסוהר, וקבע כי העדים שהיו אמורים להישמע בדיון ביום 9.9.2024, יישמעו בדיון הקבוע ליום 10.10.2024. כמו כן, בית המשפט קבע ישיבת הוכחות נוספת ליום 4.11.2024, אולם גם ישיבה זו נדחתה, לבקשת המשיב, ליום 28.11.2024.

ביום 9.10.2024 הוגשה הודעה נוספת מטעם שירות בתי הסוהר, בה צוין כי המשיב נכנס לתקופת בידוד רפואי נוספת. על כן, שירות בתי הסוהר עתר לכך שהדיון הקבוע ליום 10.10.2024 יבוטל. בהמשך לכך, ביום 10.10.2024 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופט א' רובין) בה נקבע כי הישיבה הקבועה ליום 10.10.2024 מבוטלת, וכי הישיבה הקבועה ליום 28.11.2024 תתקיים במועדה. על כן, עד למועד הנוכחי טרם החלו דיוני ההוכחות בתיק העיקרי בעניינו של המשיב.

הבקשה שבפניי

8.בבקשתה, טוענת המבקשת כי העבירות המיוחסות למשיב ונסיבותיהן, מקימות נגדו עילת מעצר לפי סעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים, לפיה קיים יסוד סביר לחשוש שהמשיב יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור. זאת, שכן המשיב השתתף בהתפרעות שכללה יותר מ-30 מתפרעים, ולקח בה חלק פעיל בהשליכו כ-15 אבנים אל עבר כוחות הביטחון. המבקשת מדגישה כי למבקש עבר פלילי בעבירות ביטחוניות דומות, שבוצעו גם הן בשכונת עיסאוויה, וכי תסקיר המעצר שנערך בעניינו לא המליץ על שחרורו לחלופת מעצר.

אשר לקצב התקדמות ההליך, המבקשת טוענת כי אף שטרם החלו דיוני ההוכחות בתיק, חלק ניכר מהאחריות לכך רובץ לפתוח של המשיב. זאת, שכן באי כוחו הגישו בקשות חוזרות ונשנות לדחיית מועד הדיון למתן תשובה לכתב האישום, אשר התקיים לבסוף רק ביום 18.7.2023, כשמונה וחצי חודשים לאחר הגשת כתב האישום. כמו כן, דחיית מועדי ההוכחות שהיו קבועים עד עתה, נעשתה כתוצאה מהתפשטות מחלה בין כותלי בית הסוהר שבו עצור המשיב, ולא כתוצאה מהתנהלות המבקשת.

9.ביום 27.10.2024 התקיים דיון בבקשה בפניי. במסגרת דיון זה שב ב"כ המבקשת על טיעוני הבקשה. מנגד, בא-כוח המשיב טען כי ההליך העיקרי בעניינו של המשיב אינו מתנהל באופן תקין, שכן חלפה כשנה ממועד הגשת כתב האישום אך טרם החלו דיוני ההוכחות בתיק. כמו כן, בא-כוח המשיב טען כי אף באם המשיב יורשע בעבירות בהן הואשם, משך הזמן שבו הוא כבר מצוי מאחורי סורג ובריח הינו ארוך מעונש המאסר שעשוי להיות מוטל עליו, בהתאם לפסיקה הנוהגת ביחס לעבירות מהסוג בהן הוא מואשם. על כן, כך טען בא-כוח המשיב, טעם זה יש בו, כשלעצמו, כדי להצדיק את שחרור המשיב לחלופת מעצר.

במענה לשאלתי כיצד מתמודד המשיב עם המלצתו השלילית של שירות המבחן ביחס לשחרור המשיב לחלופת המעצר שהוצעה על ידו בבית משפחתו בעיסאוויה, השיב בא-כוח המשיב כי בימים אלו המצב בעיסאוויה הוא שקט וכי לא מתקיימות במקום הפרות סדר. בא-כוח המשיב הוסיף כי בהליך קודם שהה המשיב בחלופת מעצר בבית אחותו בשכונת שועפט, וכי ביכולתו לעשות כן גם עתה. בא-כוח המשיב ציין כי הצעה זו לא עמדה בפני בית המשפט המחוזי, אך כי ביכולתו להציעה עתה.

10.בתום הדיון, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ניתנה החלטתי בה קבעתי כי הבקשה מתקבלת, במובן זה שמעצרו של המשיב מוארך ב-90 ימים נוספים, החל מיום 28.10.2024, או עד למתן פסק דין בת"פ 51855-10-23, לפי המוקדם. עוד קבעתי כי מפאת סד הזמנים הדוחק, נימוקי ההחלטה יינתנו במועד מאוחר יותר. בהמשך לכך, אפרט להלן את נימוקי החלטתי.

דיון והכרעה

11.כידוע, בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, על בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות ובין שמירה על האינטרס הציבורי – תוך התייחסות, בין היתר, לפרק הזמן מאז נעצר הנאשם, למסוכנות הנשקפת ממנו, לחומרת העבירה המיוחסת לו ולקצב התקדמות ההליך. בשים לב למכלול השיקולים הללו, יבחן בית המשפט את האפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירות הנאשם פחותה (ראו, מיני רבים: עמ"ת 5699-10-24 דנילוב נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (15.10.2024); בש"פ 2846/24 מדינת ישראל נ' איטל (7.4.2024); בש"פ 1797/22 מדינת ישראל נ' דדון, פסקה 9 (30.3.2022)). בנתון לכך, בהחלט צודק בא-כוח המשיב כי מקום בו משך המעצר בו מצוי הנאשם קרוב במשכו לעונש המאסר שהוא צפוי לרצות באם יורשע, וקיים יסוד סביר להניח שההליך העיקרי בענייננו איננו צפוי להסתיים בקרוב, נסיבה זו, כשלעצמה, עשויה להצדיק את שחרור הנאשם לחלופת מעצר (ראו, למשל: בש"פ 3926/22 מטור נ' מדינת ישראל (16.6.2022); בש"פ 5407/23 אלסאנע נ' מדינת ישראל (20.7.2023)).

12.יחד עם זאת, גם בנסיבות בהן חלוף הזמן יש בו כדי להצדיק שחרור לחלופת מעצר, נדרש כי תהיה בנמצא חלופת מעצר אשר יש בה כדי להפחית במידה מספקת את הסיכון הנשקף משחרור הנאשם (ראו: בש"פ 4583/24 מדינת ישראל נ' זגורי, פסקה 10 והאסמכתאות שם (21.7.2024)). בענייננו, חלופת המעצר שנזכרה בתסקיר המעצר בעניינו של המשיב, אינה מפחיתה את הסיכון במידה מספקת. זאת, הן נוכח העובדה ששירות המבחן לא מצא להמליץ על המפקחים שהוצעו על ידי המשיב, הן נוכח העובדה כי חלופת המעצר שהציע המשיב מצויה בעיסאוויה, המקום בו התרחשו הפרות הסדר שהמשיב הואשם בלקיחת חלק בהן.

אשר על כן, סבורני כי חרף הימשכות ההליכים בעניינו של המשיב, נוכח העובדה שבעת הנוכחית לא הוצגה חלופת מאסר שיש בה כדי להפחית במידה מספקת, את המסוכנות הנשקפת ממנו, יש להיעתר לבקשה להארכת מעצרו ב-90 ימים נוספים, כאמור בהחלטתי מיום 17.10.2024.

יובהר, מבלי שיהיה באמור משום הבעת דעה בעניין, ולו ברמז, פתוחה בפני המשיב הדרך להציע חלופת מעצר משופרת, וחזקה כי הצעתו תישקל לגופה על ידי בית המשפט המחוזי.

עוד אבקש להבהיר, למען הסר ספק, כי התייחסותי לטענתו של המשיב לעניין תקופת המאסר העלולה להיגזר עליו אם יורשע ולהשוואה בין תקופה כאמור לבין תקופת מעצרו של המשיב, אין בה משום הסכמה לנטען או משום הבעת עמדה לגבי העונש שיש לגזור על המשיב אם וכאשר יורשע.