החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

השג"ץ 6138-22 השג"ץ 6138-22

ניתן ביום

בקצרה

תוצאה: נדחה
סדר דין אזרחי · הגשת בקשה לדיון נוסף באיחור ופגרת הקיץהשגה על החלטת מזכירות שלא לקבל למרשם עתירה לקיום דיון נוסף

ההשגה על החלטת המזכירות שלא לרשום בקשה לדיון נוסף באיחור נדחתה. נקבע כי ימי הפגרה נכללים במניין הימים להגשת בקשה לדיון נוסף ואין לנכותם, וכי אין תחולה לסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות. לא נמצא טעם מיוחד המצדיק את האיחור.

העובדות

המבקש ביקש להגיש בקשה לדיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון שניתן ביום 9.8.2022, במזכירות ביום 8.9.2022. המזכירות לא קיבלה את הבקשה למרשם בשל איחור. ב"כ המשיג טען כי המזכירות אינה מקבלת עתירות במחצית השנייה של פגרת הקיץ.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם ימי פגרת הקיץ נכללים במניין הימים להגשת בקשה לדיון נוסף?
  2. 2.האם יש לנכות ממניין הימים את המחצית השנייה של פגרת הקיץ בשל הוראות מנהל בתי המשפט?
  3. 3.האם קיים טעם מיוחד המצדיק איחור בהגשת בקשה לדיון נוסף לאחר תום ימי הפגרה?

הלכות

  1. 1

    ימי הפגרה נכללים במניין הימים להגשת בקשה לדיון נוסף, ואין תחולה לסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות.

    ״כידוע, ימי הפגרה באים במניין הימים להגשת עתירה לקיום דיון נוסף.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    אין לנכות ממניין הימים את התקופה השנייה של פגרת הקיץ, פרשנות כזו מנוגדת להלכה הנוהגת ואין לה אחיזה בלשון התקנות.

    ״פרשנות כזו מנוגדת להלכה הנוהגת; יש בה כדי לייתר את התכלית בקביעת מועד קצר וקצוב להגשת דיון נוסף״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • דיון נוסף
  • פגרת הקיץ
  • מניין הימים
  • טעם מיוחד
  • השגה על החלטת מזכירות
  • חוק הפרשנות
  • תקנות סדר הדין בדיון נוסף

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

החלטה בתיק השג"ץ 6138/22

בבית המשפט העליון

השג"ץ 6138/22

לפני:

כבוד הרשמת קרן אזולאי

המערער:

דורון זאבי וילק

נ ג ד

המשיבים:

1. בית הדין הארצי לעבודה

2. שנקר הנדסה, עיצוב, אמנות

השגה מיום

14.9.2022 על החלטת מזכירות

החלטה

לפניי השגה על החלטת מזכירות שלא לקבל למרשם עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 5233/22 שניתן ביום 9.8.2022. המבקש ביקש להגיש את הבקשה לדיון נוסף במזכירות בית המשפט ביום 8.9.2022, והיא נדחתה מן המרשם בשל איחור בהגשתה.

בהשגה נטען כי אמנם המועד האחרון להגשת הבקשה בהתאם לתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, הוא ה-23.8.2022. ואולם, כך נטען, ב"כ המשיג סברה כי המזכירות אינה מקבלת למרשם עתירות לקיומו של דיון נוסף במהלך המחצית השנייה של פגרת הקיץ, וזאת מכוח תקנה 4(3) לתקנות בתי המשפט (מזכירות בבתי משפט ובבתי דין לעבודה), התשס"ה-2004 ועל פי הוראות מנהל בתי המשפט בדבר סוגי עניינים שישמעו בתקופת הפגרה ובדבר פעילות מזכירות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה בימי שישי, ערבי חג, ימי זיכרון ובתקופת הפגרה (ההוראות מיום 26.5.2022). בשל כך, נטען כי יש לנכות את הימים שבהם המזכירות לא הייתה מקבלת את הבקשה ממניין הימים הכולל עד ההגשה בפועל.

דין ההשגה להידחות. כידוע, ימי הפגרה באים במניין הימים להגשת עתירה לקיום דיון נוסף. בפסיקה נקבע עוד כי אין תחולה לסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 (ראו למשל: בש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית (24.1.2012)). כפי שנקבע בעבר, מדובר בפסיקה "מושרשת, ברורה ועקבית" (בש"מ 7307/19 יזרעאלי נ' מועצה מקומית קרית טבעון (7.11.2019)). בנסיבות אלה, לא מצאתי להידרש לטענה לפיה לא ניתן היה בפועל להגיש את הבקשה בתקופה השנייה של פגרת הקיץ (ואף לא נטען שנעשה ניסיון לעשות כן), או לראות בכך משום "טעם מיוחד" המצדיק איחור בהגשת הבקשה לאחר תום ימי הפגרה (וראו, בבש"מ 7307/19 לעיל). לזאת יש להוסיף כי אין לקבל את הפרשנות שהועלתה בהשגה ולפיה יש לנכות ממניין הימים את התקופה השנייה של פגרת הקיץ. פרשנות כזו מנוגדת להלכה הנוהגת; יש בה כדי לייתר את התכלית בקביעת מועד קצר וקצוב להגשת דיון נוסף; ואין לה כל אחיזה בלשון תקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984. בנסיבות אלה, גם אם הייתי נכונה להתחשב בטענת המבקש, ממילא היה מקום להגיש את הבקשה עם סיום תקופת הפגרה, ביום 6.9.2022 ולא ביום 8.9.2022. מטעמים אלה, ההשגה נדחית.

ניתנה היום, י"א

בתשרי התשפ"ג (6.10.2022).

קרן אזולאי, שופטת

ר ש מ ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

הלכות

  1. 1ימי הפגרה נכללים במניין הימים להגשת בקשה לדיון נוסף, ואין תחולה לסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות.
  2. 2אין לנכות ממניין הימים את התקופה השנייה של פגרת הקיץ, פרשנות כזו מנוגדת להלכה הנוהגת ואין לה אחיזה בלשון התקנות.