מ"ח 1005/12אנטולי מירופולסקי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984 (להלן : חוק בתי המשפט ). בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את המבקשים בביצוע רצח, וגזר את דינם למאסר עולם.

עיקרי העובדות הרלוונטיות לענייננו

1.

עובדות פרשה זו תוארו בהרחבה בפסקי דין קודמים של בית משפט זה (ע"פ 4656/03 מירופלסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.12.04); דנ"פ 11401/04 מירופלסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 19.12.04 ); מ"ח 4737/07 מירופלסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 6.11.07)) , ועל כן ניתן להסתפק בתיאור תמציתי של העובדות הרלוונטיות לבקשה זו בלבד. ביום 22.9.01 גילה זוג דייגים את גופתו של המנוח במי נהר הירדן, סמוך לגשר הפקק, כשהיא מוטלת על בטנה. בבדיקה פתולוגית שערך ד"ר לוי מהמכון לרפואה משפטית באבו כביר (להלן: ד"ר לוי ), נמצא כי המנוח הומת במספר מכות שהונחתו על ראשו עם מכשיר קהה, אחד או יותר, שגרמו נזקים קשים למוחו. עוד העלתה הבדיקה, כי עת הושלך המנוח אל המים היה כבר ללא רוח חיים.

2.

המנוח, צעיר כבן 25, עלה מרוסיה והתגורר בעיר כרמיאל. בשבועות שקדמו למותו נהג המנוח להצטרף אל המבקשים, שאף הם התגוררו בכרמיאל, לטיולי דיג בנהר הירדן. מדי יום שישי, נהגו השלושה להיפגש, ולנסוע לנקודת דיג על גדות נהר הירדן, כארבעה קילומטרים וחצי צפונית למקום בו התגלתה הגופה. לאחר הבילוי הלילי במקום, נהגו השלושה לחזור אל ביתם.

3.

בחקירתם במשטרה הכחישו המבקשים כי יצאו לטיול דיג בסוף השבוע בו נמצאה גופת המנוח, וטענו כי שהו כל העת בכרמיאל. לדידם, נפל המנוח בעת פעילות דיג למי הירדן ונחבט בראשו, בעודו נסחף במים. אולם, בהתבסס על סתירות בגרסותיהם ועל איכוני מכשירי הפלאפון של השלושה, לפיהן אותרו התקשרויות של השלושה באזור החולה, ומשנמצא כי גם בחקירת בני משפחתם היה כדי להפריך את שמסרו המבקשים בחקירתם, קבע בית המשפט כי מצטיירת תמונה אחרת וכי גרסתם מופרכת, והרשיעם ברצח המנוח. כמו כן, נקבע בפסק הדין כי המנוח הגיע למי הנהר כשהוא כבר מת ולכן לא ניתן לקבל את ההסבר שהציעו המבקשים לנסיבות מות המנוח.

4.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה. הערעור נדחה (בע"פ 4656/03 מירופלסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.12.04)) בפסק דין מנומק ומפורט שניתן על ידי כבוד השופטים א' מצא, ד' בייניש וא' א' לוי. כן נדחו גם בקשות נוספות שהגישו המבקשים לקיום דיון נוסף ולקיום משפט חוזר בעניינם (דנ"פ 11401/04 מירופלסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 19.12.04 ); מ"ח 4737/07 מירופלסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 6.11.07)).

5.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים סבורים כי נכון וצודק יהיה לקיים בעניינם משפט חוזר הן מהטעם של גילוי ראייה שהיה בכוחה לשנות את תוצאת המשפט לטובתם, הן מהטעם של מניעת עיוות דין. לשיטתם, תמונה שהייתה מצויה בתיק החקירה ואשר לא הוצגה לפתולוג שערך את חוות הדעת מטעם המבקשים, מעלה כי ייתכן שהמנוח לא נפטר כתוצאה מהמכות שהוטחו בראשו, כפי שנקבע בהכרעת הדין ובערעור, אלא נפטר כתוצאה מטביעה. בהתבסס על תמונה זו ערכו מומחים מטעם המבקשים חוות דעת המחזקת טענה זו. בשל כך, סבורים המבקשים שיש להורות על קיום משפט חוזר.

6.

המשיב, היועץ המשפטי לממשלה, סבור כי דין הבקשה להידחות שכן טענות המבקשים אינן מגבשות עילה מתאימה לקיום משפט חוזר. ראשית , לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה מחמת שיהוי. הראייה האמורה הייתה בתיק החקירה ובידי המבקשים לאורך כל ההליכים. אם הם חשבו שיש בכוחה להשפיע על הכרעת הדין, היה עליהם לעשות בו שימוש לפני זמן רב. שנית , טוען המשיב כי חוות הדעת מטעם המבקשים איננה סותרת את האמור בפסק הדין, אלא רק מעלה אפשרות מתחרה למנגנון גרימת מות המנוח, כאשר מודגש בחוות הדעת מטעם המבקשים כי קביעה בעניינים אלו היא קשה ביותר. שלישית , המשיב גורס כי אף אם חוות הדעת מטעם המבקשים הייתה חד-משמעית ומוכיחה בבירור שהמנוח נפטר מטביעה, אין בכך כדי לסתור את הקביעה של ד"ר לוי, שהמנוח ספג מכות קטלניות ומכוונות בראשו עובר להשלכתו למים. יתרה מכך, גם בחוות הדעת מטעם המבקשים נאמר במפורש כי המכות שספג המנוח היו בעלות פוטנציאל קטלני. רביעית , לשיטת המשיב, גם אם טביעה היא שגרמה למות המנוח, אין לכך משמעות רבה לעניין ההרשעה – שכן מנגנון גרימת המוות המדויק לא מעלה ולא מוריד מקביעת בית המשפט כי המבקשים הכו את המנוח בראשו בכוונה להמיתו.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי היטב בבקשה, בתגובת היועץ המשפטי לממשלה ובנספחים הרלוונטיים, מצאתי כי לא נתקיימה עילה במקרה זה לקיים משפט חוזר בהרשעתו של המבקש.

סעיף 31 לחוק בתי המשפט עשוי בתנאים מסוימים לאפשר לפתוח לדיון מחודש את ההליכים נגד המבקש. אחת העילות בסעיף מאפשרת להורות על קיום משפט חוזר כאשר מתגלות "עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון". על הראייה להיות בעלת אותו משקל סגולי אשר יש בו כדי להביא לשינוי תוצאות המשפט (מ"ח 4132/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 25.9.06)). בעקבות תיקון החוק משנת 1996, יותר לא קיימת בחוק בתי המשפט דרישה שהראייה עליה מבקשים לבסס את הבקשה למשפט חוזר תהיה חדשה. אולם, יש משמעות לעובדה שהראייה דנן יכולה הייתה להיות מוגשת כבר בעת ניהול משפטם של המבקשים, והם בחרו שלא לעשות בה כל שימוש. יתרה מכך, תקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957, קובעת כי בקשה לקיום משפט חוזר תוגש תוך 90 יום מן המועד בו נודע לנידון על קיום אחת העילות לקיום משפט חוזר. יש טעם לפגם בכך שהמבקשים בחרו לעשות שימוש בראייה שהייתה בידם משך כעשור שנים, ולבקש רק כעת ממומחים חיצוניים לחוות דעתם באשר לסיבת המוות של המנוח. יפים לכך דברי הנשיא א' ברק במ"ח 8483/00 דרעי נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ז(4) 253 (2000):

"בהיות הליך זה חריג לכלל בדבר סופיות הדיון קיים אינטרס ברור, שלא להשהות את הבירור של הטענות כנגד ההליכים שנתקיימו ... יש חשיבות כי בקשות למשפט חוזר תוגשנה, כאמור בתקנה 4(א) לתקנות. מסגרת זמן זו תמנע גם מצב, בו בעל דין שומר טענה נגד הרשעתו באמתחתו, לשם העלאתה בשלב מאוחר יותר, עם סיום ההליכים כנגדו".

8.

כעת לגופם של דברים. לפי סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, רשאי בית המשפט להורות על קיום משפט חוזר אם הוא סבור שהראייה שהוצגה בבקשה עשויה לשנות את תוצאת המשפט לטובת הנידון. אין לומר כי במקרה זה הצליחו המבקשים לעמוד בתנאי זה. שכן, אף לשיטת חוות הדעת מטעם המבקשים, לא מדובר במקרה בו התגלתה שגיאה בהערכת הפתולוג מטעם המדינה. אין חוות הדעת מטעם המבקשים מבקשת להפריך את שנקבע על ידי ד"ר לוי והיא לא מצביעה על ראיות חד משמעיות הסותרות את הערכתו את גורם המוות. כל שנאמר בחוות הדעת מטעם המבקשים הוא שניתן כעת להעלות סיבת מוות אפשרית מתחרה, כאשר הודגש היטב כי קביעה בדיעבד בסוגייה זו של טביעה היא קשה, ולרוב אף איננה חד-משמעית.

9.

יתר על כן. בחוות הדעת מטעם המבקשים צוין בבירור כי היא איננה חולקת שהמכות לראש המנוח גרמו לו לנזקים היכולים "לגרום למוות, ואף סביר שיגרמו למוות". הנה כי כן, בין הערכות הפתולוגים מטעם המדינה והמבקשים שוררת תמימות דעים כי הונחתו על ראש המנוח מכות אשר סביר שהביאו למותו. לכן, אינני מוצאת כי העלאת האפשרות ההיפותטית שמות המנוח התרחש רגעים מספר לאחר שהוא נזרק למים, ולא כמה רגעים לפני כן כאשר הוא הוכה על ידי המבקשים בראשו, מצדיקה קיום משפט חוזר.

10.

בנוסף, הרשעת המבקשים לא הושתתה על תיאור מדויק של אופן גרימת המוות של המנוח ואין זה משנה אם המנוח עוד פרפר בין החיים למוות כשנזרק למי הירדן, או אם כבר נשם את נשימתו האחרונה תחת המהלומות שהטיחו המבקשים בראשו. מנגנון המוות המדויק לא רלוונטי לתוצאת הכרעת הדין. יפים לכך דברי השופט מ' לנדוי בע"פ 334/74 ג'מאמעה נ' מדינת ישראל , פ"ד כט(2), 29, 32 (1975):

"...מה לי כוונה להרוג את המנוחה במכה ובחניקה, מה לי כוונה להרגה בטביעה – כוונה להרוג היתה שם מכל מקום וסידרת הפעולות של המערער, שהיתה רצופה מבחינת הכוונה, השיגה את מטרתה, ואין נפקא מינה שבפועל, מבחינה אובייקטיבית, השיג המערער את מטרתו מאוחר יותר מאשר האמין".

כמו שם אף כאן, אין זה חשוב לתוצאה אליה הגיעו בתי המשפט באיזה רגע בדיוק נפח המנוח את נשמתו (והשוו ע"פ 431/08 גואברה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.4.10) והאסמכתאות שם). המכות שספג לראשו עובר להשלכתו למים היסבו נזקים אנושים למוחו, וחלקים מהגולגולת חדרו פנימה כתוצאה ממכה עצמתית שספג ברקה. די בכך כדי לדחות את טענת המבקשים שהראייה דנן יכולה הייתה לשנות את תוצאת פסק הדין בעניינם.

11.

המבקשים מציינים באופן לקוני כי לדידם בקשתם מתאימה גם לעילה המעוגנת בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט, לפיו ניתן להורות על קיום משפט חוזר אם נדמה שבהרשעת נידון עולה חשש לעיוות דין. עילה זו איננה כוללת יסודות מוגדרים, אלא שהיא מהווה עילת סל שמטרתה לאפשר לבית המשפט שיקול דעת רחב להורות על קיום משפט חוזר כאשר מוכח כי מתקיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת (מ"ח 8618/11 פרי נ' מדינת ישראל , פס' 16 להחלטה (לא פורסמה, 28.8.12); מ"ח שוורץ נ' מדינת ישראל , פס' 14 להחלטה (לא פורסמה, 5.9.05)). מכל האמור לעיל סבורתני שהמבקשים לא הצליחו להראות כיצד עילה זו עומדת להם, ואף אני אינני מוצאת שבעניינו עולה חשש כזה.

12.

לפני סיום, אין זה מיותר להדגיש כי בבקשה לא טוענים המבקשים דבר נגד שלל הקביעות שהוזכרו כאן, אשר על בסיסן הם הורשעו. אין בפיהם טענת חפות חדשה, לא אישוש לגרסת האליבי שנמצאה שקרית בבתי המשפט, ולא ראיות אשר מסוגלות להסביר את פלטי איכון מכשיריהם הסלולריים. מהותה של בקשה זו היא אחת – לנסות להיבנות על חוות דעת חדשה שאין בה כדי לשפוך אור על מה שהתרחש בליל הרצח על גדת הירדן. כפי שנאמר בהכרעת הערעור בעניינם בבית משפט זה (ע"פ 4656/03 מירופלסקי נ' מדינת ישראל , פס' 17 לפסק הדין (לא פורסם, 1.12.04):

"כאמור, לא הציעו המערערים הסבר הגיוני כלשהו הניצב על רגליו ומתיישב עם מכלול הראיות שהובאו בפני בית המשפט, ומכאן דעתי, כי לא עלה בידיהם להרים את הנטל, שעבר אל כתפיהם, להפריך את התרחיש המפליל אותם ברצח המנוח".

גם בעניינינו, כאמור, לא צלחו המבקשים להרים נטל זה ולהפריך את התרחיש המפליל אותם ברצח המנוח. משכך, ובשל כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

הבקשה, איפוא, נדחית.