מ"ח 10970/07 גירון דוד נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשה להורות על קיומו של משפט חוזר.

המבקש הינו הבעלים והמחזיק במחסן, הנמצא בשטח הרכוש המשותף של בנין בחולון (להלן: המחסן ). ביום 17.10.1996 הוגש כתב אישום בו יוחסה למבקש עבירה של יצירת מפגע – לפי סעיף 2 לחוק העזר העירוני לחולון (מניעת מפגעים ושמירת הסדר והניקיון), התשמ"ב-1982. נטען, כי המחסן במצב רעוע, מוקף בקרשים ועצים ויוצר סכנה לקינונם של מזיקים. כתוצאה מהעמדתו לדין התקיימו בין המבקש לגורמי העירייה מגעים, בעקבותיהם הרס המבקש ובנה מחדש את גג האזבסט ואת קירות העץ של המחסן והקיפוֹ בגדר חדשה. במעמד הדיון בבית-המשפט לענינים מקומיים, הודיעו הצדדים כי המבקש עמד בכל הדרישות שהציבה בפניו העירייה לסילוק המפגע. על יסוד הסכמת הצדדים, הודה המבקש במיוחס לו, הורשע וחויב לחתום על התחייבות לפיה לא ייצור מפגע דומה בעתיד.

2.

ביום 14.11.2002 הוגש לבית-המשפט בחולון כתב אישום נוסף, בו יוחסו למבקש ביצוע עבודות בניה ושימוש במקרקעין ללא היתר – עבירה לפי סעיפים 145 ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ותקנות התכנון והבניה (עבודות ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967. ענינו של אישום זה היה בעבודות הבניה המתוארות לעיל, שכמתברר בוצעו בלא היתר. תחילה כפר המבקש בעובדותיו של כתב האישום, אולם ביום 2.11.2003, בתום שמיעת עדותו וחקירתו הנגדית של מפקח הבנייה, גובש הסדר טיעון בגדרו חזר בו המבקש – שיוצג בידי סנגור – מכפירתו, והורשע על-פי הודיתו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן. במעמד זה, ובהתאם לתנאי ההסדר, ניתן צו להריסת המחסן, ונקבע כי הוא יכנס לתוקף בחלוף 24 חודשים. עוד נפסק, כי אם בתוך תקופה זו לא תהיה תוכנית בנין עיר תקפה המאפשרת הקמתם של מחסנים, יהיה המבקש רשאי להגיש בקשה להארכת מועד כניסתו לתוקף של צו ההריסה, וזו תידון לגופה. עוד הושת על המבקש קנס בסך 750 ש"ח.

3.

ביסודו של דבר, נבעה נכונותו של המבקש להיקשר בהסדר הטיעון מרצונו בהמשך קיומו של המחסן ששימש אותו במשך שנים רבות. ברם, בחלוף תקופת האורכה, ולאחר שתמה אורכה נוספת בה זכה, התברר כי המצב התכנוני אינו מאפשר את הכשרת המחסן, הואיל ובתב"ע החל על המקרקעין (ח/483א) מסומן המחסן כמיועד להריסה. תוכנית זו הוגשה לוועדה המחוזית לתכנון ובניה בשנת 2004, והתנגדות שהגיש המבקש נדחתה על ידי מוסדות התכנון בחודש ינואר 2006. כנגד אותה החלטה עתר המבקש לבית-המשפט לעניינים מנהליים, אולם העתירה נדחתה משנמצא כי החלטתה של הוועדה המחוזית מבוססת כדבעי.

4.

הבקשה למשפט חוזרת נסמכת על שתי טענות של עיקר. ראשית, טוען המבקש לראיה חדשה שנתגלתה לו ובכוחה היה לשנות מתוצאות משפטו. כוונתו לתוכנית ח/483 שפורסמה בשנת 2001, כשנה לאחר ביצוע העבירה, ונועדה לאפשר את הרחבתן של יחידות דיור בבית המשותף. בתוכנית זו, שקדמה לתוכנית ח/483א אשר באה בנעליה, סומן המחסן על המקרקעין אך לא נרשמו הוראות כלשהן בדבר חוקיות קיומו. להשקפת המבקש, סימון זה כמוהו כמתן היתר לקיומו של המחסן. נטען, כי התביעה הסתירה, בתרמית, את עובדת קיומה של התוכנית מעיני המבקש ומעיניו של בית-המשפט לענינים מקומיים וכי לו היה דבר התוכנית ידוע, לא זו בלבד שהמבקש היה ממאן להודות באשמה, אלא שיש יסוד להניח כי לא היה מורשע וממילא לא היה ניתן הצו להריסת המחסן. הטענה השנייה היא כי אין זה הולם לפקוד על המבקש את עוון הבנייה, שבוצעה כולה על דעתן של הרשויות ועל-פי דרישתם והנחיותיהם המפורשות של בעלי תפקיד, ובהם ממלא מקומו של ראש עיריית חולון, יושב-ראש הוועדה המקומית, מהנדס העיר, אדריכל העיר והתובע העירוני. למבקש לא היה, כך נטען, יסוד להניח כי דרוש היתר לביצוען של העבודות.

5.

הפכתי בטענות המבקש, כמו גם בתשובותיהן של המדינה ושל הוועדה המקומית אשר הוריתי על צירופה כמשיבה, ולסופה של בחינה הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לקבל את הבקשה, ואפרט את טעמי לכך.

א)

מקובלת עלי טענת המשיבות, כי עתירתו של המבקש נגועה בשיהוי ניכר. אכן, קודם להגשתה ניסה המבקש למנוע בדרכים שונות את הריסתו של המחסן, אולם את טענתו בדבר עיוות דין שגרמה לו העמדתו לדין בשל פעולות שביצע לדרישת הרשויות, יכל וצריך היה להעלות במועד מוקדם יותר. איני מקל ראש בטענה לפיה יש טעם לפגם ביצירתו בידי הרשות המוסמכת של מצג לפיו אם יקיים אדם את שהוא נדרש לו במטרה לסלק מפגע, יהא בכך כדי להשפיע על המצב התכנוני. אולם, הואיל ונקודת המוצא היא שגם עבודות בנייה המבוצעות על פי דרישת הרשויות חייבות בהיתר, הרי עד כמה מהותי אותו פגם ומהי השלכתו, יש לברר בכל מקרה לגופו. בירור זה, הנדרש מטבעו לעובדותיו המסוימות של המקרה, קשה ליישום בחלוף זמן כה רב, במיוחד שמשיבה 2 טוענת היום כי לא הוצג מצג כלשהו, וכי למבקש נמסרה בזמן אמת התראה כי הוא עובר על הוראות הדין, וזאת, בין היתר, במכתב מיום 10.3.1999 ששוגר על ידי המחלקה לפיקוח על הבנייה בעיריית חולון, וכן במכתבו של התובע העירוני מיום 13.6.1999.

ב)

אף לא מצאתי בפי המבקש תשובה מניחה את הדעת לטענתה של משיבה 1, כי דבר קיומה של תב"ע ח/483 נודע לו לכל המאוחר בשנת 2005, וגם מבחינה זו נגועה הבקשה בשיהוי ממושך המקשה להידרש לה. יתרה מכך, קשה הוא בעיני ניסיונו של המבקש להניח לפתחן של הרשויות, את המחדל – שהרי דבר לא מנע ממנו לגלות את קיומה של התוכנית ח/483 במועד מוקדם יותר. אכן, רשות מנהלית חבה בחובות גילוי ואמון שונות, אולם אין הדבר מעביר אל שכמה את האחריות לניהול הגנתו המשפטית של בעל-ריבה, לא כל שכן את החובה לציידו בכלים משפטיים אשר היא עצמה אינה סבורה כי יש בהם להביא לזיכויו. לגופם של דברים, אף כיום, כשדבר קיומה בעבר של אותה תוכנית הוא ידוע ותוכנה מוכר, לא עלה בידי המבקש להראות כי היה בה כדי להכשיר את העבודות שביצע, אף לא להקים טעם ראוי להתיר לו לחזור בו מהודיתו בכך שאותן עבודות עלו כדי עבירה על החוק.

6.

סוף דבר, המבקש הורשע בעבירות בנייה על יסוד מצב תכנוני שלא היה זר לו, ולאחר שבחר להשלים עם הרשעתו כדי להותיר בידו סיכוי לנסות להכשיר את הבנייה בדיעבד. ניסיון זה לא צלח, ואת שלא עלה בידי המבקש להשיג במסלול התכנוני, שאף כיום אינו מאפשר את הכשרתו של המחסן, לא יוכל קיומו של משפט חוזר להשלים. העולה מכך הוא אפוא, כי דינה של הבקשה להדחות, וכך אני עושה.