מ"ח 1187/00 שאול בר נוי נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.ביום 10.3.99 דחיתי בקשה קודמת שהגיש המבקש לקיום משפט חוזר בעניינו (מ"ח 1097/99). בקשה זו התייחסה לחמישה הליכים נפרדים, במסגרתם הורשע המבקש בשבעה כתבי אישום. דעת המבקש לא נחה מהחלטתי זו ולפיכך הגיש (ב - 8.8.99, ב - 9.8.99 וב- 17.8.99) שלוש בקשות נוספות ונפרדות למשפט חוזר, המתייחסות לאותם כתבי אישום שנדונו במ"ח 1097/99 (כל בקשה מתייחסת לאישומים אחרים). בקשה אחת נדונה ונדחתה על ידי (ביום 24.11.99) במסגרת מ"ח 8188/99. כעת הובאו בפני שתי בקשות נוספות. בבקשות אלו שב המבקש ומונה את הפירכות שנפלו, לשיטתו בראיות שהביאו להרשעתו. לטענתו עולות "ראיות" אלו כדי פסיקת בית המשפט "כי ראיה מהראיות שהובאו באותו ענין יסודה היה בשקר או בזיוף ויש יסוד להניח כי אילולא ראיה זו היה בכך כדי לשנות את תוצאת המשפט לטובת הנידון", כלשון סעיף 31 (א) (4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-

2.האמור בהחלטתי במ"ח 8188/99 יפה גם לעניינן של שתי בקשות אלו. בהחלטתי שם קבעתי:

"אכן, דיון קודם בבקשה למשפט חוזר אינו מונע, בהכרח, הגשת בקשה נוספת לקיום משפט חוזר (והשוו: מ"ח 6148/96 עמוס ברנס נ' מדינת ישראל , פ"ד נא (4) 241). ייתכנו מקרים, בהם שינוי בדין, גילוי עובדות חדשות, או התפתחויות דיוניות או עובדתיות אחרות יצדיקו דיון חוזר ונשנה בבקשת נידון לקיום משפט חוזר. עם זאת, הכלל הוא, כי בקשה למשפט חוזר, שהוא כלשעצמו הליך חריג ויוצא מן הכלל, אינה הליך העומד לרשות הנידון כל אימת שיחפוץ, ככל שיחפוץ - עד שתיענה בקשתו: " אכן, פתיחת שערי בתי המשפט, לתקיפה שאין לה סוף של פסקי דין שעברו את מלוא ההליך הפלילי, סופה ערעור מוחלט של הביטחון והיציבות במשפט" (מ"ח 6148/95 משה עזריה נ' מדינת ישראל , פ"ד נא (2) 334, 354)... כאמור, ניתן היה לדחות את הבקשה על הסף. בין מחמת זאת שהוגשה למעלה משש שנים לאחר שפסק הדין בעניינו של המבקש הפך סופי וחלוט, וזאת בלא שעלה בידי המבקש להצביע על כל הסבר ממשי לשיהוי זה, ובין מחמת העובדה שבקשתו הקודמת של המבקש לקיום משפט חוזר (שעסקה כאמור גם בפסק הדין האמור) נדחתה לא מכבר. גם לגופם של דברים אין בבקשה ממש: המבקש אינו משלים עם פסק הדין שניתן בשעתו על ידי בית משפט השלום, הוא מיצה את זכות הערעור שלו, לאחר ששתי הערכאות אליהן פנה דחו את הערעור ובקשת רשות הערעור שהגיש. הוא ניסה את כוחו גם בהגשת בקשה למשפט חוזר, ועתה הוא שב ומנסה למצוא נקודות תורפה בהליך. כל טענותיו הן טענות שמקומן בערכאה ראשונה ולכל היותר - בערכאת ערעור (שאף היא אינה נדרשת, ככלל, לממצאים עובדתיים ולממצאי מהימנות). כבר פסקנו לא פעם, כי " משפט חוזר אינו ערעור נוסף." (וראו: מ"ח 7929/96 כוזלי נ' היועץ המשפטי לממשלה, מ"ח 6148/95 עזריה , בעמ' 356; מ"ח 22/98 חיים מאור נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם )). ומטעם זה, דין בקשתו להידחות."

3.כאמור, דברים אלה יפים, בשינויים המחוייבים, ואפשר שאף ביתר תוקף - נוכח העובדה שזו הפעם השלישית (במהלך שנה אחת) בה מובאת בפני בקשת המבקש למשפט חוזר, גם לבקשות כאן. המבקש שב ומפשפש בכתבי האישום נגדו, בחומר הראיות ובפסקי הדין בעניינו. הוא רשאי כמובן לעשות כן. אלא שכתוצאה מעיסוקו זה הוא שב ופונה לבית המשפט ומעלה טענות שרשאי היה להעלות לכל היותר, בערכאת ערעור. ודאי לא בבקשה למשפט חוזר. ודאי לא בבקשה חוזרת למשפט חוזר.

גם בקשה זו נדחית איפוא.