מ"ח 1368/06 אברהם כהן נ. מדינת ישראל

1.בכתב-אישום שהוגש לבית-משפט לתעבורה בנתניה נטען, כי המבקש, אברהם כהן, נסע ברכב מסחרי מבלי שצוין על דסקת הטכוגרף שהותקן בו מועד תחילת הנסיעה, שם הנהג וקריאת מונה הקילומטרים. לאחר שלא הגיע לדיון אליו זומן כדין, הרשיע בית-המשפט לתעבורה את המבקש בעבירה שיוחסה לו, לפי סעיף 364ד(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, ובהמשך הטיל עליו קנס בסך של 750 ש"ח.

2.המבקש, שלא היה מיוצג, מאן להשלים עם הרשעתו, והגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב הודעת ערעור. דא עקא, בכך לא הסתפק המבקש, והוסיף והגיש לאותה ערכאה בקשה נוספת שכותרתה "בקשה למשפט חוזר". הטענה המרכזית שניצבה במרכזם של שני ההליכים הייתה זהה, היינו, כי המבקש לא קיבל הזמנה לדיון שנערך בעניינו בבית-המשפט לתעבורה – ולפיכך הורה בית-המשפט המחוזי על איחוד הדיון בשני ההליכים שבפניו. בהמשך, דחה בית-משפט קמא את גרסתו של המבקש, לאחר שמצא כי נשלחה אליו הזמנה למשפט בדואר רשום. ועוד, בית-משפט קמא הדגיש, כי למערער ניתנו מספר הזדמנויות להמציא אישור מדואר ישראל, על כך שההזמנה לדיון לא נמסרה לידיו, אולם הוא נמנע מלעשות כן.

3.כנגד פסק-דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"פ 1271/06), אולם היא נדחתה לאחר שנמצא כי אינה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו של המבקש.

4.עתה, עותר המבקש לקיים בעניינו משפט חוזר, הואיל ולהשקפתו חרג בית המשפט המחוזי מסמכותו שעה שקיים את הדיון בפניו כדן יחיד. לעניין זה הפנה המבקש לתקנה 9(א) לתקנות בתי משפט (סדרי דין במשפט חוזר), תשי"ז-1957, הקובעת כי "במשפט חוזר ידון בית משפט מחוזי בשלושה".

5.דין הבקשה להדחות. בקשתו של המבקש לקיומו של משפט חוזר, כלל לא הייתה צריכה להיות מוגשת לבית-המשפט המחוזי, הואיל והסמכות לדון בה נמסרה ל"נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא או שופט אחר של בית המשפט העליון שקבע לכך הנשיא" ולהם בלבד (ראו סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). משעה שהורה אחד מאלה על קיומו של משפט חוזר – ורק אז – מועבר התיק לבית-המשפט המחוזי, כדי לדון באישום גופו, ואת זאת הוא יעשה במותב תלתא, כמתחייב מהתקנה אליה מכוון המבקש.

העולה מהאמור, כי בהליכים בפני בית המשפט המחוזי לא נפל פגם כלשהו. יתרה מכך, המבקש לא הוכיח אף לא אחת מהעילות המנויות בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט לקיומו של משפט חוזר, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.