מ"ח 1564/12 סמיר פרח נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984 (להלן : חוק בתי המשפט ). בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב – יפו הרשיע את המבקשים בעבירה של ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר, עבירות לפי סעיפים 145 ו-204(א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבנייה ). בגין עבירה זו הושת על כל אחד מהמבקשים עונש קנס בסך של 11,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. כמו כן נגזר על המבקשים לשלם כפל אגרות ותשלומי חובה בסך של 1,486 ₪ ולחתום על התחייבות על סך של 26,100 ₪ להימנע מעבירה על סעיפים 204 ו-210 לחוק התכנון והבנייה לתקופה של שנתיים. עוד ציווה בית המשפט על המבקשים להרוס את המבנה מושא כתב האישום.

1.

על-פי עובדות כתב האישום, בין השנים 2001 ל-2003 הקימו המבקשים, ללא היתר, תוספת בנייה עשויה קירות בלוקים ומעליה תקרת בטון בשטח של 31.2 מ"ר (להלן: התוספת ), לכל אורך צידו המערבי של מבנה קיים בתל-אביב (להלן: המבנה ).

2.

בדיון בו הוקרא כתב האישום בבית המשפט לעניינים מקומיים כפרו המבקשים בכל עובדות כתב האישום למעט העובדה שהם מתגוררים במבנה מושא הדיון. במהלך שמיעת הראיות העיד מטעם המשיבה מהנדס ממחלקת הפיקוח של עיריית תל אביב, וטען שהוא ביקר במבנה, זיהה אותו ובחן את התאמתו לתרשים הסביבה. כמו כן העידה המשיבה את מנהלת מדור פענוח תצלומי אוויר במחלקת המדידות של עיריית תל אביב, גב' מירה ירקוני, שמעדותה עלה כי התוספת הוקמה בין השנים 2001 ל-2003. זאת, מכיוון שבתצלום אוויר מיום 6.1.2001 לא ניתן לזהות על גג המבנה כל תוספת, ואילו בתצלום מיום 26.9.2003 נראה בבירור כי במקום קיימת תוספת בנייה מלבנית גדולה לכל אורך הקיר המערבי של המבנה. בניגוד לכך, טען המבקש בעדותו כי הוא מתגורר במבנה משנת 1974 וכי בין השנים 2001 ל-2003 ביצע בו שיפוצים, אך לא הקים למבנה כל תוספת. בית המשפט אימץ את עדותם של עדי התביעה ובפרט קבע כי עדותה של גב' ירקוני היא עדות מקצועית, ברורה ועקבית. בד בבד דחה בית המשפט את גרסת המבקש כגרסה סתמית שאין בה כדי לעורר ספק ממשי ביחס לעובדות כתב האישום.

3.

המבקשים ערערו על הכרעת דינו ועל גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים לבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, שם טענו לאי קבילות עדות המהנדס בהיותה עדות מפי שמועה וכן לאי קבילותם של תצלומי האוויר. עוד טענו המבקשים כי, כעולה מחומר הראיות, קונטור המבנה לא השתנה בשנים הרלוונטיות, ולכן אין מדובר בבנייה של תוספת למבנה. בית המשפט המחוזי אימץ את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לעניינים מקומיים בציינו כי לא עלה בידי המבקשים לעורר ספק סביר ביחס לממצאים העולים מחוות דעתה של גב' ירקוני.

4.

להשלמת התמונה יצוין כי כיום, בחלוף כשנתיים וחצי ממתן פסק הדין בערעור, טרם קיימו המבקשים את צו ההריסה, וכי בשל כך הוגש נגדם כתב אישום שהדיון בו תלוי ועומד.

5.

ביום 21.2.12 הגישו המבקשים בקשה למשפט חוזר בעניינם בהתאם לאמור בסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט, היא הבקשה שלפניי. בבקשתם טוענים המבקשים כי בידיהם ראיות חדשות שיש בהן כדי לסתור את העדויות מטעם המשיבה. הדברים אמורים בשתי חווֹת דעת של מודד מוסמך, מר מדחת תלאוי (להלן: המודד ) ובחוות דעת הנדסית של המהנדס אינג' ערן שילר. בחווֹת הדעת של המודד נטען כי בין השנים הרלוונטיות לכתב האישום לא הוקמה כל תוספת בנייה למבנה. גם מחוות הדעת ההנדסית עולה כי אין במבנה ממצאים המצביעים על כך שלאחרונה הוקמה בה תוספת בנייה כלשהי. לטענת המבקשים, יש בראיות האמורות כדי לשנות את תוצאת ההליך נגדם. עוד טוענים המבקשים כי בהרשעתם נגרם להם עיוות דין של ממש, וזאת בשל "הכשל הדיוני" שנפל בהליך. הכשל הנטען התבטא, לדברי המבקשים, בכך שבית המשפט לעניינים מקומיים התעלם מסתירות מהותיות בעדויות העדים מטעם המשיבה באשר למועד הפגישה ביניהם, וכן בכך שבית המשפט ראה באי הבאת ראיות לסתור על-ידי המבקשים משום חיזוק לראיות נגדם. נדבך נוסף לטענת עיוות הדין שבפי המבקשים מתייחס לכשל בייצוג, שלטענתם בא לידי ביטוי בכך שבא-כוחם דאז לא העמיד אותם על הצורך בהבאת ראיות לסתור, ובפרט על הצורך להביא חוות דעת מטעמם.

6.

המשיב, היועץ המשפטי לממשלה, סבור כי דין הבקשה להידחות על הסף בשל השיהוי בהגשתה, שכן אין בבקשה כל הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע הראיות החדשות להן טוענים המבקשים לא הובאו בהליך בפני הערכאה הדיונית. לגופו של עניין נטען כי חווֹת הדעת של המומחים מטעם המבקשים אינן בעלות אמינות לכאורית כנדרש מראיות המגבשות עילה למשפט חוזר. בהקשר זה נטען כי תמונה המסומנת בחוות דעתו של המודד "ת/7", שלגביה נטען בחוות דעתו כי מתועד בה החלק הצפון-מערבי של פנים המבנה, מתעדת בפועל את החלק הצפון-מזרחי. כמו כן נטען כי אין בחווֹת הדעת של המודד התמודדות כלשהי עם מסקנותיה המנומקות של גב' ירקוני. באשר לחוות הדעת ההנדסית נטען כי לא ניתן למצוא בה את פירוט הבדיקות שנערכו, ומשכך גם היא, כך נטען, אינה מגבשת עילה לעריכת משפט חוזר.

7.

באשר לטענות המבקשים לעיוות דין, סובר המשיב כי אין בהן ממש. לטענת המשיב, בית המשפט התייחס באופן מפורש לאי ההתאמה בין גרסאות עדי התביעה בנוגע למועד קיום הפגישה ביניהם, וקבע כי לאור העובדה כי מהמסמכים שהוצגו לפניו עולה בבירור כי קוימה בין העדים פגישה כיאות, אין צורך לבחון את זיכרונם של העדים, וזאת בהתחשב בכך שהם מטפלים בכמויות רבות של תיקים ונפגשים באופן שוטף. בנוגע לטענת המבקשים לכשל בייצוג טוען המשיב כי מדובר בטענה בעלמא, שאינה מגובה בהתייחסות מצד בא-כוחם של המבקשים דאז. בהקשר זה טוען המשיב כי לאור התנהלותו של בא-כוח המבקשים נראה כי ההחלטה להימנע מהגשת חוות דעת מטעמם נראית מושכלת ואינה מעידה על כשל בייצוג.

8.

לאחר שבחנתי את הבקשה ועיינתי בתגובת היועץ המשפטי לממשלה ובנספחים הרלוונטיים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

באשר לראיות החדשות אותן מציגים המבקשים, מקובלת עליי טענתו של המשיב, לפיה אין ראיות אלה עומדות במבחן שקבעה פסיקת בית משפט זה לעניין התקיימות העילה הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. הלכה פסוקה היא כי אין די בהצגת ראיות חדשות כדי לבסס עילה לעריכת משפט חוזר, אלא שנדרשות ראיות חדשות בעלות אמינות לכאורית אשר יש בהן, בהתחשב במערכת הראיות שהוצגו בפני הערכאה הדיונית, כדי להביא לשינוי תוצאות פסק הדין שניתן:

"בנקיטת לשון 'עובדה חדשה' או 'ראיה חדשה' לא נתכוון המחוקק לכל טענה, אשר בעצם השמעתה הופכת כביכול לראיה חדשה, אלא הכוונה לעובדה או לראיה, אשר יש בהן אמינות לכאורית. הרי מדובר על הליך שיפוטי שנסתיים כבר ואשר ההכרעה בו מעוגנת במערכת ראיות, שהייתה אמינה בעיני בתי המשפט שלפניהם היא נפרשה. כאשר מבקשים לחדש את הדיון מראשיתו, לא די בהשגה על התוצאה או בהעלאת טענה, המצביעה על אפשרות קיומה של מערכת עובדות חלופית. אין גם להסתפק בכך, שמי שמעורב בעניין מעלה תיזה עובדתית חדשה; צריך להיות בהקשר או בנסיבות דבר כלשהו, המעניק לעובדות או לראיות החדשות בהן מדבר סעיף 31(א)(2) אמינות לכאורית המצדיקה שקילתן מחדש ליד מערכת הראיות הקודמת" (מ"ח 6/84 מאמא נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 498, 500-501 (1984); ראו גם: מ"ח 7503/04

ברוך נ' היועץ המשפטי לממשלה (16.1.05)).

בענייננו, הראיות החדשות אותן מציגים המבקשים אינן עומדות בדרישה לאמינות לכאורית. אכן, העובדה כי בניגוד לנטען בחוות דעתו של המודד, תמונה המסומנת "ת/7" אינה מתעדת, כעולה מהשוואתה עם "ת/6", את החלק הצפון-מערבי של המבנה מעידה על היעדר אפשרות לייחס אמינות לכאורית לחוות הדעת. מעבר לכך, השוואת תצלום האוויר מיום 6.1.2001 עם התצלום מיום 26.9.2003 (תצלומים המופיעים כמסמכים "ג" ו"ד" לנספח י"ב לחוות דעתו של המשיב) מאפשר, אף לעין לא מקצועית, לזהות בבירור כי נוספה למבנה תוספת בניה מלבנית לאורך הקיר המערבי. לפיכך, קשה לייחס אמינות לכאורית למסקנות אליהן הגיע המודד בחוות דעתו. מעבר לכך עיון בחוות הדעת מעלה כי, כפי שטוען המשיב, אין בה כל התמודדות עם קביעותיה של גב' ירקוני ועם קביעותיו החלוטות של בית המשפט לעניינים מקומיים. באשר לחוות הדעת ההנדסית, אומר כי אין די בבדיקה "ויזואלית" שערך המהנדס במקום כדי להקים עילה למשפט חוזר, שכן אין בבדיקה מסוג זה כדי להוות ראיה בעלת "משקל סגולי" שיש בה כדי להביא לשינוי תוצאות המשפט, וזאת בהתחשב בכך שהרשעת המבקשים הושתתה על חוות דעתה המבוססת על גב' ירקוני. לפיכך, אני קובעת כי אין בראיות החדשות שמציגים המבקשים כדי להקים עילה למשפט חוזר.

9.

באשר לטענת המבקשים לעיוות דין, הרי שטענות המבקשים בנוגע ל"כשל הדיוני" הן טענות ערעוריות מובהקות, ואינן ראויות להתברר במסגרת משפט חוזר, אשר נועד למקרים חריגים במיוחד בהם קם חשש להרשעת אדם חף מפשע. יפים לענייננו דבריו של השופט א' לוי במ"ח 7661/04 ברהום נ' היועץ המשפט לממשלה , פס' 7 להחלטה (לא פורסמה, 17.10.04):

"הטענות אשר הפנה המבקש כנגד ההליך בערכאה הדיונית, הן בבסיסן טענות "ערעוריות". אלא שההליך של משפט חוזר – שאחד מיסודותיו הוא ההכרה בעקרון סופיות הדיון, אינו ערעור שני וייעודו אף אינו לבוא במקומם של הליכי הערעור הרגילים. כך או כך, החלטה המאפשרת קיומו של משפט חוזר, אינה יכולה להישען אך על המסקנה כי בהליך המקורי נפלו פגמים, אלא דרוש לה גם חשש ממשי כי הללו היו כה חמורים, עד כי הורשע בדין אדם שלא חטא כלל."

10.

גם טענת המבקשים בנוגע לכשל בייצוג אינה מלמדת על כך שנגרם להם עיוות דין. מלבד העובדה שטענת הכשל בייצוג נטענה כטענה בעלמא, מבלי שצורפה אליה התייחסות כלשהי מצד סנגורם של המבקשים דאז, יש לומר כי גם אם אכן כשל הסנגור בכך שלא העמיד את המבקשים על הצורך בהגשת ראיות לסתור, עדיין אין בכך כדי להצביע על עיוות דין. זאת, מכיוון שמחווֹת הדעת שהוגשו במסגרת בקשת המבקשים למשפט חוזר עולה בבירור כי גם לו הוגשו חוות דעת אלה בערכאה הדיונית לא היה בכך כדי לשנות את תוצאת ההליך.

נוכח כל האמור, הבקשה להורות על קיום משפט חוזר נדחית.