מ"ח 2492/06 חיים להב נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להורות על קיום משפט חוזר בעניינם של המבקשים. לטענת המבקשים, הגיע לידם לאחרונה מידע רלוונטי אשר מצביע על חשש ממשי למשוא פנים כלפיהם מצד בית המשפט שדן בעניינם. החשש לו טוענים המבקשים מבוסס על תמליל שיחה המצורף לבקשתם, בין עו"ד פארס בריק שהיה אחד מעדי ההגנה מטעמם לבין חיים להב (המבקש 1). לטענתם, חשש זה מוביל למסקנה כי המשפט שנוהל בעניינם בבית משפט השלום בקריות היה מוטה ולכן נגרם להם עוול המצדיק כי אורה על קיום משפט חדש בעניינם. בקשה זו הינה חוליה נוספת בשרשרת הפניות לבתי המשפט מצד המבקשים, אותה אסקור בקצרה להלן.

כנגד המבקשים הוגש ביום 25.2.01 כתב אישום המייחס להם עבירות של תקיפה חבלנית לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ושל תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 381(ב) לחוק העונשין. על-פי עובדות כתב האישום המבקשים הגיעו לסניף בנק לאומי בחיפה, תקפו את אחד מעובדי הבנק וגרמו לו חבלה של ממש. ביום 20.2.05 הרשיע בית משפט השלום בקריות (השופטת א' קנטור ) את המבקשים בעבירות אשר יוחסו להם, לאחר שדחה את גרסת המבקשים וקבע כי היא רצופת סתירות. בגזר דינו השית בית המשפט על המבקשים מאסר על תנאי לתקופה של שישה חודשים, וכן קנס בסך 1,500 ש"ח. המבקשים ערעורו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ח' פיזם, א' שיף, י' כהן ) ובמסגרת ערעורם הגישו בקשה להגשת ראיות נוספות. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להוספת ראיות וקבע כי ניתן היה להציגן בפני בית משפט השלום, וכן דחה את הערעור עצמו. ביום 2.8.05 דחה בית משפט זה (השופט א' א' לוי ) בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ביום 28.8.05 דחה השופט א' א' לוי "בקשה מיוחדת" של המבקשים לעיון חוזר בהחלטתו לדחות את בקשת רשות הערעור. ביום 19.3.06 הגישו המבקשים בקשה למשפט חוזר. בין היתר, טענו המבקשים כי התגלה להם מכתב חדש שכתב עו"ד פארס בריק, התומך בגרסתם. עוד העלו המבקשים טענות באשר לקיומן של מצלמות אשר תיעדו את האירוע שהתרחש בבנק ושקיומן הוסתר על-ידי הבנק. ביום 4.7.06 דחה הנשיא (בדימ') א' ברק את הבקשה למשפט חוזר וקבע כי אף אחת מהטענות שהעלו המבקשים אינה מגלה עילה למשפט חוזר. בהחלטתו, הדגיש הנשיא כי משפט חוזר הינו חריג ולא הכלל, וכי על הטוען למשפט חוזר להניח תשתית מוצקה להתקיימותה של אחת העילות המנויות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ).

כאמור לעיל, את הבקשה שלפניי ביססו המבקשים על טענת "פסלות" בית משפט השלום. לגישתם, טענה זו מגלה עילה לקיומו של משפט חוזר, וכיוון שבקשתם הקודמת למשפט חוזר הוגשה בגין עילה אחרת, אין מניעה לפי סעיף 8 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957, להגשת בקשה נוספת.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתמליל שצורף לה איני מוצאת טעם המצדיק להורות על קיום משפט חוזר בעניינם של המבקשים. הנטען בבקשה אינו מגלה אף אחת מהעילות הקבועות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט שבהתקיימותן קמה סמכות לנשיא בית המשפט העליון להורות על משפט חוזר. טענה לפסלות שופט, המועלית באיחור ניכר, אינה מקימה כשלעצמה, עילה לקיום משפט חוזר. אין התמליל מהווה ראיה חדשה העשויה לשנות את תוצאות המשפט, שכן ממילא דחה בית המשפט את גרסת ההגנה בהיותה בלתי מהימנה. כמו כן, אין מתעורר חשש כי נגרם למבקשים עיוות דין.

נוכח כל האמור לעיל הבקשה נדחית.