מ"ח 2865/12איליה מרצ'בסקי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984 (להלן : חוק בתי המשפט ). בית משפט השלום בתל אביב – יפו הרשיע את המבקש בשתי עבירות של אי הגשת דין וחשבון, עבירות לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. בגין עבירות אלה הושת על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של 7 חודשים, 8 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך של 50,000 ₪.

1.

על פי עובדות כתב האישום, המבקש ושותפו, שניהלו חברה פרטית אשר עסקה בייבוא עץ גולמי ומוצרי עץ, לא הגישו במועד דו"חות מס על הכנסותיה של החברה לשנות מס 2003-2002, וזאת ללא סיבה מספקת.

2.

שותפו של המבקש שהואשם אף הוא באותו כתב האישום הודה במיוחס לו בשמו ובשם החברה (שהואשמה אף היא) ודינם נגזר. המבקש כפר בעובדות כתב האישום וביום 19.07.2010 החל בית המשפט לשמוע את הראיות בעניינו. בדיון ביום 20.09.2010 החלה שמיעת הראיות ללא נוכחותו של סנגור המבקש אשר איחר לדיון והגיע רק בתחילת חקירתו הנגדית של העד השני מטעם התביעה. בסיום שמיעת הראיות, הרשיע בית המשפט את המבקש וגזר את דינו.

3.

על הכרעת דינו ועל גזר דינו של בית משפט השלום, ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו כשטענותיו התייחסו לפגם דיוני הגלום בשמיעת עדים ללא נוכחות הסנגור. ביום 16.5.2011 נערך דיון בערעור שבסיומו הסכימו הצדדים להמלצת בית המשפט, לפיה המבקש יחזור בו מהערעור על הכרעת הדין ויוטל עליו עונש מוסכם של שלושה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, והקנס שהוטל עליו יופחת לסך של 25,000 ₪ (להלן: פסק הדין המוסכם ). לאחר מתן פסק הדין עתר המבקש פעם אחר פעם לדחיית מועד תחילת ריצוי עבודות השירות. כשבקשתו האחרונה נדחתה, המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר נדחתה אף היא. ביום 1.3.2012 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לחזרה מהודיה. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.3.2012. ביום 26.3.2012 הגיש המבקש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.3.2012 ובקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין המוסכם של בית המשפט המחוזי. בקשה זו על שני ראשיה נדחתה על-ידי כב' הרשם שני. המבקש הגיש ערעור על החלטת הרשם, והערעור נדחה בהחלטה מיום 7.5.2012.

4.

בין לבין הגיש המבקש, ביום 5.4.2012, בקשה למשפט חוזר בעניינו בהתאם לאמור בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט, היא הבקשה שלפניי. בבקשתו טוען המבקש כי הפגם שנפל בהליך בבית משפט השלום יורד לשורש ההליך השיפוטי ומחייב את ביטול פסק הדין. בו בזמן, גם את פסק דינו המוסכם של בית המשפט המחוזי לא ניתן, לטענת המבקש, להותיר בתוקף, שכן הסכמתו של המבקש לפסק הדין ניתנה בלחץ בית המשפט ושל באת-כוחו של המבקש, כשמרחפת מעל ראשו חרב של עונש מאסר בפועל. לטענתו, כאשר הסכים לעונש המוצע על-ידי בית המשפט, סבר המבקש כי לא יירשם לחובתו רישום פלילי. כן נטען לגופו של עניין כי בתקופה הרלוונטית להגשת הדו"חות לא שימש המבקש כמנהל בחברה. לפי טענה נוספת המתייחסת לגופו של עניין, המערער – על אף שלא שימש דירקטור בחברה בתקופה הרלוונטית – נקט

בכל האמצעים שעמדו לרשותו להגשת הדו"חות מושא כתב האישום. בהקשר הזה מצביע המבקש על מספר מסמכים חדשים שהתגלו לאחרונה במשרד של רו"ח בני גאון, אותו שכר לשם הגשת הדו"חות לאחר שנודע לו על פתיחת חקירה נגדו בגין אי הגשת הדו"חות. כן מודגש כי דחיית הבקשה, שיש בה כדי להשאיר על המבקש כתם של עבר פלילי, פוגעת קשות בעסקיו לאור שלילת האפשרות לגשת למכרזים השונים בתחום פעילותו העסקית.

5.

המשיב, היועץ המשפטי לממשלה, סבור כי דין הבקשה להידחות שכן טענות המבקש אינן מגבשות עילה המתאימה לקיום משפט חוזר. המשיב טוען כי שני העדים שהעידו בבית משפט השלום ללא נוכחות הסנגור הם עדים 'טכניים', שעדותם התמצתה בהגשת מסמכים, ומשכך הפגם שנפל בהליך אינו כה חמור. באשר לטענת המבקש בנוגע לאי הבנתו את משמעות הסכמתו להרשעה, מפנה המשיב לפסק הדין בערעורו של המבקש על החלטת הרשם שניתן על-ידי בית משפט זה (בש"פ 3489/12 מרצ'בסקי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, מיום 7.5.2012)), שם נקבע כי היות המבקש מיוצג והעובדה שלא הציג כל מקור לאי ההבנה של משמעות ההסכמה מצדו, אין לקבל את הטענה. לגופו של עניין, המשיב שולל את טענת המבקש לפיה התפטר מהחברה ולא היה אחראי על הגשת הדו"חות, וזאת על-סמך הודעותיו של המבקש שנמסרו במשדרי מס הכנסה. לגבי המסמכים החדשים אותם צירף המבקש לבקשתו, המצביעים לכאורה על נקיטת כל האמצעים מצד המבקש לשם הגשת הדו"חות, טוען המשיב כי אלה בחלקם אינם קשורים לעבירות נשוא כתב האישום ובחלקם האחר אינם קבילים בהיותם בבחינת עדות סברה.

6.

לאחר שבחנתי את הבקשה ועיינתי בתגובת היועץ המשפטי לממשלה ובנספחים הרלוונטיים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות באופן שיצדיק משפט חוזר.

גם אם נפל בהליך בבית משפט השלום פגם דיוני, הרי העובדה שהמבקש, בהיותו מיוצג על-ידי עורך דין, הסכים לעונש מקל אותו הציעה התביעה בהמלצת בית המשפט כהסדר פשרה, מרפאה את הפגם, ושומטת את הקרקע מתחת לטיעונים הנוגעים להליך הראשון. מעבר לדרוש, יוזכר כי אין די בפגם דיוני כדי להקים עילה לעריכת משפט חוזר, אלא נדרש להראות הסתברות לכך שתיקון הפגם ישנה את תוצאות המשפט (מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל , פד"י נג(1) 562 (1996)). בהקשר זה המבקש לא הצביע כיצד נוכחות הסנגור בחקירתם של שני עדי התביעה הייתה עשויה לשנות את תוצאות המשפט באופן שיצדיק משפט חוזר.

7.

למותר לציין כי טענת המבקש לפיה רישום פלילי פוגע קשות ביכולתו לגשת למכרזים השונים אינה מקימה עילה למשפט חוזר, שכן תוצאה קשה, ככל שתהיה, של הדין הפלילי ביחס לאדם שהורשע – כשלעצמה

– אינה מהווה עיוות דין אלא ההיפך הוא הנכון. טענה זו של המערער ראויה להידון במסגרת הרלוונטית, ולעניין זה מופנה המבקש, וזאת מבלי לקנוט עמדה באשר לסיכויי הבקשה, לפעול בהתאם לסעיף 16(ג) לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981.

8.

באשר לראיות החדשות אותן מציג המבקש, מקובלת עליי טענתו של המשיב, לפיה אין ראיות אלה עומדות במבחן שקבעה פסיקת בית משפט זה לעניין התקיימות העילה הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. כידוע, לא די בהצגת ראיות חדשות כדי לבסס עילה לעריכת משפט חוזר, אלא שנדרשות ראיות חדשות בעלות אמינות לכאורית אשר יש בהן, בהתחשב במערכת הראיות שהוצגו בפני הערכאה הדיונית, כדי להביא לשינוי תוצאות פסק הדין שניתן. על כך נאמר:

"אין צורך שהעובדות או הראיות הנוספות, כשלעצמן, עשויות היו לשנות את תוצאות המשפט. יש לשלב את העובדות או הראיות הנוספות במכלול הראיות, ובמסגרת זו לבחון אם יש בהן כדי לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקש. עם זאת, לא די בכך שנמצאו עובדות או ראיות נוספות שלא היו בפני בית - המשפט שהרשיע את המבקש. ראיות או עובדות נוספות אלה צריכות להיות בעלות אותו משקל סגולי _ אם כשלעצמן ואם בהצטרפותן לראיות שעל - פיהן הורשע המבקש _ אשר יש בו כדי להביא לשינוי תוצאות המשפט." ( מ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל , פ"ד נא (2) 334, 355-356 (1997)).

בענייננו, נראה כי אין בראיות החדשות אותן מציג המבקש כדי להשפיע על תוצאת המשפט. בהקשר זה המבקש לא פירט כיצד התכתבות בין רו"ח בני גאון לפקיד שומה בעניין המצאת טפסי 106, המפרטים את השכר ששולם לעובדי החברה, קשורות לעבירות אי הגשת דו"חות מס שבהן הורשע. לכך יש להוסיף כי ההתכתבות מתייחסת לשנות מס 2002-2001, בעוד שעובדות כתב האישום בהן הורשע המבקש עוסקות בדו"חות על שנות מס 2003-2002.

9.

באשר למכתב מאת הרכז במשרד פקיד שומה, דומני כי אין בו כדי להרים את הנטל המוטל על המבקש לקיים בעניינו משפט חוזר. ראשית, לא ברור על איזה בסיס חווה פקיד שומה אזרחי דעה באשר להיעדר יכולת מצד המבקש להגיש את הדו"חות בזמן, וזאת בניגוד לקביעתו של בית משפט השלום בעניין זה בפסק דין חלוט. שנית, מדובר במכתב לא ברור ממנו לא ניתן להבין אילו בדיקות ערך פקיד השומה ועל אילו ראיות התבסס. שלישית, ככל שכיום, להבדיל מהזמן שבו התנהל משפטו של המבקש, אכן קיימות ראיות חדשות המוכיחות את חפותו, ראיות שעל-בסיסן גיבש פקיד שומה את עמדתו, הרי שהיה על המבקש לצרפן לבקשה שלפניי.

בשולי הדברים יוער כי המבקש חרג חריגה משמעותית, וללא כל הסבר לכך, מפרק הזמן הקבוע בסעיף 4(א) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), תשי"ז-1957 להגשת בקשה למשפט חוזר.

נוכח כל האמור, הבקשה להורות על קיום משפט חוזר נדחית.